התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

לא רק לנשים

ירדן שובל בדרך למעלה (פרק 12): שלושה ימים, סרט ואודישן
הטור השבועי של ירדן שובל | פורסם: 23.05.2013 20:45
ריאלטי ILUSA:"הם קראו בקול 2 מספרים. הבטתי במספר שעל חזי; אני אחת מהן. הלב החל לפעום מהר, אבל איתו גם הביטחון העצמי: יש לי את זה!" השבוע של ירדן שובל

ירדן שובל, תפקיד משנה, The Feather Pillowירדן שובל, תפקיד משנה, The Feather Pillow (צילומים: Juan David Sarmiento Burgos / פייסבוק)

 

בתחילת השבוע הצטלמתי לסרט בשם "The Feather Pillow".

תפקיד משנה.

היתה חברת הפקה מסודרת, היה ציוד איכותי, סוף סוף אוכל להשתמש בתוצאות!

צילמנו בלוקיישן שקט ויפה לחוף האיסט ריבר, והרגשתי פעם ראשונה כאילו אני עושה משהו מקצועי. החל מהתלבושות, דרך ההסעה המסודרת והקייטרינג, וכלה בצוות המלא והמקצועי.

אמנם גם זה סרט סטודנטים, אבל זה פרוייקט הגמר שלהם, התזה, ואפשר להרגיש את ההבדל.

אלה היו יומיים ארוכים.

השכמה בשבע, איסוף בשמונה, איפור, שיער ותלבושות.

ואז המשימה המעייפת מכל: המתנה.

לפני שבועיים סיפרתי לכם על צילומי הסרט ההוליוודי Birdman. החלקים נופלים במקום לאט לאט, ובתור שחקנית על הסט אני מבינה יותר למה צריך מחליפים לשחקנים.

הרגעים ה"מתים" ארוכים לעייפה, ויש כל כך הרבה חזרות על כל שוט. לדעתי, להתיש את השחקן ולבקש ממנו לשבור דמות ולהיות נוכח בכל הכיוונונים העדינים זו פשוט שטות.

ירדן שובל, תפקיד משנה, The Feather Pillowבסרט אני מגישה ליצור מוזר (לא השחקן שבתמונה) את הכרית שעליה מתה בעלת הבית והוא מוצץ את הדם שנספג בה

 

בפרויקטים קטנים כמו זה של השבוע, כמובן שאין מחליפים, ואפילו בתפקיד קטן כמו שלי זה בהחלט היה אתגר לנסות לשמור על מה שעבדתי עליו רגשית בשביל הדמות, כשכל פעם מתחילים ועוצרים כדי לכוון פוקוס, זוויות צילום או "בלוקינג": המקומות שבהם עומדים או שאליהם הולכים בכל שוט.

למרות זאת, הרגשתי שאני עושה עבודה טובה, והבמאית לא באה עם הצעות לשיפור אפילו פעם אחת.

נהפוך הוא: היא קיבלה את ההצעות שלי על הדמות והדגישה אחרי כל שוט שאני נותנת לה בדיוק את מה שהיא צריכה.

כשאתה ידידותי ועושה עבודה טובה ומקצועית על הסט, הייה סמוך ובטוח שכולם רואים, וכולם יידעו להמליץ עליך בעתיד, או במקרה הרע למנוע ממך עבודה בתחום. יצרתי קשרים טובים בפרויקט הזה, ואני מקווה לקצור פירות בעתיד כתוצאה מכך.

ירדן שובל, תפקיד משנה, The Feather Pillowיש ערימה של חבר'ה על הדשא, הפסקת צילומים להפסקת אוכל, אני שנייה מימין

אממ... אני לא רקדנית
כל שחקן, גם ההגיוני והשקול שבהם, מאמין באמונות טפלות.

הרצון לקבל תפקיד גורם לכולנו לאחל "שבור רגל" ולא "בהצלחה", דוחף אותנו להתנהג כרגיל ולא לומר מילה על תפקיד עד שאנחנו מקבלים תשובה סופית על האודישן; ובתקווה להצגה מוצלחת, אין אחד שימלמל "מקבת" בתיאטרון בלי שזה יגרור לחשים וטקסים שונים ומשונים כתרופה.

היום היה לי אודישן גדול. אני לא רוצה לומר יותר מדי, כי ה-call back, הקריאה השנייה, תהיה בסוף השבוע הזה, בערך בזמן שתקראו שורות אלה.

למרות זאת, האדרנלין שזורם בעורקיי דוחף אותי לספר ולו במעט.

המופע הוא אירוע תיאטרלי שרץ בעיר כבר הרבה זמן, והוא חוויה אינטראקטיבית בין הקהל לשחקנים. חיפשתי מידע באינטרנט על האודישן, ולא מצאתי כלום, פרט לזה שהיה "כיף".

נהדר. ממש מה שיעזור לי להתכונן... היה למישהו אחר כיף... 

יצאתי מהבית מאוחר מדי. רצתי למונית צהובה, והתנועה העמוסה הכניעה אותנו; איחרתי ב-5 דקות, ובזימון היה כתוב בפירוש שהם מתחילים "בדיוק בזמן".

מתנשפת מהריצה (לא חיכיתי במונית את הרמזור האחרון לפני הפניה לרחוב בו היה האודישן), עמדתי מחוץ לדלת גדולה ושחורה וחיכיתי שיכניסו אותי.

כבר הכנתי בראש את סיפור התחנונים, אך לא היה צורך: נתנו לי להיבחן.

בחדר היו פזורות כמה בנות, כולן בבגדי ריקוד, מתמתחות ועושות תרגילים שונים. אממ... אני לא רקדנית.

עשיתי קצת מתיחות. תרגלתי קצת נשימות עמוקות מהיוגה. לאט לאט (או מהר מהר, יותר נכון) התחלתי לאבד ביטחון שזה בכיס.

אמנם בבית הספר למשחק שלי למדתי תנועה במשך שנתיים וחצי, אבל למדתי לאחרונה שיש טכניקות שלא שמו עליהן דגש איתי; וכשעושים "תיאטרון תנועה", אני בהחלט לא במיטבי.

אולי זה היה טוב שהרגשתי ככה.

 

אבודה ונוכחת בו בזמן

המתח בהחלט יורד כשאתה מרגיש כמו האנדרדוג בחדר.

נכנסנו כ-12 בנות לחלל גדול, ואחד המנהלים האמנותיים התחיל לתת לנו הוראות תוך כדי הליכה חופשית בחדר.

ראיתי סביבי אנשים עושים המון דברים שאני לא עשיתי.

מחשבות נכנסו לראש שלי, מאיימות לשבור את הריכוז.

אבל פתאום כמו במדיטציה, הכרתי בהן אך לא התמקדתי; נתתי להן לחלוף כלעומת שבאו ושמעתי את המורה שלי לתנועה מפעם, מעודד אותי להישאר ברגע, להיות אמיתית, לעשות רק מה שכן מבחינתי כעת.

הרגשתי אבודה ונוכחת בו בזמן, מרוכזת ועדיין צופה בעצמי מבחוץ, כמעט בביקורת.

הם אמרו יפה "תודה", ושעשינו להם עבודה קלה: הם יודעים בדיוק במי לבחור.

הם קראו בקול שני מספרים.

הבטתי במספר שעל חזי; אני אחת מהן.

הלב החל לפעום מהר יותר, אבל איתו גם הביטחון העצמי: יש לי את זה!

בשלב השני קיבלנו טקסט קצר ונתבקשנו להקריא אותו עם שלוש כוונות שונות. נתבקשנו "למשוך" את הקהל. עשיתי את שלי פעמיים.

המנהל האמנותי נראה מרוצה.

אני אזומן לאודישן שני מתישהו בשסוף השבוע, הוא אמר, והחלפנו איזה עשר תודות הדדיות.

עוד תודה אחרונה, בהצלחה לקבוצה הבאה שכבר חיכתה בחוץ, ואני שוב מחוץ לדלת השחורה, ברחוב.

 

תפילה לאלי התיאטרון

את הדרך הביתה עשיתי כאילו על אוויר. אדרנלין זה דבר נהדר! לא הצלחתי למחוק את החיוך הענק שהיה מרוח לי על הפנים כל הדרך הביתה, ובטוח שגם גרמתי לכמה ניו-יורקים לחייך לנוכח המחזה.

איזה כיף להרגיש שמישהו  ר ו א ה. ממש רואה אותי.

שעשיתי משהו טוב. שהצלחתי, שקלעתי בול. באיזשהו תרגיל, שהרגשתי שבכלל לא היה משהו מיוחד, שהלך לי לא טוב אפילו, עם עוד בנות שעושות את זה הרבה יותר ממני, אבל כנראה לא יותר טוב ממני.

אני זו שבלטה מכולן. אני.

אז לא מביאים מזל רע. לא מדברים על זה יותר, ובטח שלא בקול (לכתוב זה בסדר, נכון?).

כשתקראו את זה החזיקו לי אצבעות בבקשה, אימרו איזו תפילה לאלי התיאטרון, ואולי תראו אותי על במה אמיתית בסוף, ערב ערב!

 

ירדן שובל שבוע אחרי שבוע:
 

ירדן שובל בדרך למעלה (פרק 11): לחיות במנהטן (ולשלם את שכר הדירה) - "בכל פנייה יש מבחן חדש, וכל ניצחון, אני מתחילה להאמין, הוא רק כדי לתת דלק למבחן הבא"

ירדן שובל בדרך למעלה (פרק עשירי): חיי ניצב - "חוויה לימודית על סט הצילומים של הסרט החדש Birdman. גם אד נורטון היה שם"
 

ירדן שובל בדרך למעלה (פרק תשיעי): חבל הצלה - "הגיבורה קשורה על איזה מסוע נע, מתקדמת בקצב אחיד לעבר תא שריפה, או סכיני מגרסה, או תהום אפלה"

 

לעמוד הראשי

 

הוסף תגובה חדשה