התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

לא רק לנשים

10 שנים שלא חגגנו את חג הפסח בחיק המשפחה
מאת: טל גולדשטיין, סיליקון ואלי | פורסם: 14.04.2014 12:01
כבר עשור טל גולדשטיין שואלת "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" - והתשובה היא שמשפחתה הגדולה שם ומשפחתה הקטנה כאן, ופסח ללא ספק שונה ואחר בלעדיהם

מה נשתנה פסח בחו"ל

עשר שנים אנחנו בארה"ב, עשר שנים שלא חגגנו את חג הפסח בחיק המשפחה.

ליל הסדר הוא ארוע משפחתי משמעותי ללא ספק, הזדמנות לזלול את כל הרכילות המשפחתית במנות גדושות יחד עם מרק העוף המכובס והגפילטע פיש. מי אמרה למי מה? ולמה? מי התחתנה, מי התגרשה ומה עושה בן הדוד שעבר להתגורר באמריקה... (אופס,עכשיו הרכילות היא עלי...)

מיד בסיום הפעילות השוקקת, אחרי שסקרנו בדקדקנות את חייהם של כל בני המשפחה באהבה רבה, כמובן שכל הדודים והדודות עוברים לשאול, איך לא, עלייך.

בהתחלה –מתי תתחתני?... ומה את לומדת? ולמה לא משפטים וכלכלה?

אחר כך - מתי אתם רוצים ביביי? ואם יש בן - אז הכי טוב בת, ואם יש בת - אז לא נורא, בפעם הבאה ניפגש בברית.

ואת מרגישה שהיום התחיל כיום בהיר ונהדר ואז יצאו מתוך ההגדה חכם ותם, רשע גדול וזה שלא ידע לשאול.

ואת חושבת לעצמך למה כל אותם דודים ודודות לא הקשיבו אף פעם לסוף השיר, שבפירוש הכריז: "בשיר שלנו, ידידיי, אסור לשאול יותר מידי".

אבל מה לעשות ששירי פסח הם כאורכה של הגלות במדבר ובעצם אין אף צדיק שמכיר את השירים עד הסוף –במיוחד לא את "אחד מי יודע"... אנחנו מגיעים עד תשעה ירחי לידה ( את זה אנחנו מכירים טוב באופן אישי וקרוב 4 פעמים), ואת יתר השיר מתחילים למלמל עד שמגיעים בהתרגשות רבה, במיוחד כל האתיאסטים שבינינו, למשפט שכולם מכירים בצעקה רמה: "אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו שבשמיים ובארץ".

אז אנחנו סופגים קצת חרוסת מתוקה - כלומר דיבורים על כל שאר בני הדודים.

וקצת מרור - כלומר הרבה דיבורים וביקורת עלינו.

בזמן הזה אנחנו חושבים בגיחוך על המשפט " עבדים היינו, היינו - עתה בני חורין, בני חורין..." כי קשה לחשוב על כמה חופשיים אנחנו כשלכל בני המשפחה יש מה להגיד על כל צעד ושעל שאנחנו עושים. 

מצד שני, כשאנחנו רחוקים מהמשפחה בחג הזה, יש שנים שאנחנו מתגעגעים אל מי שייכנס לנו אל תוך הנשמה והוורידים בליל הסדר, מי שנתנצח איתו כל הערב רק למטרת ההתנצחות... כי מה שווה ערב רגוע שזורם על מי מנוחות?

וכבר 10 שנים שאנחנו שואלים "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" - והתשובה היא שאתם שם ואנחנו כאן, והלילה ללא ספק שונה ואחר בלעדיכם. המסע הוביל אותנו להיות בני חורין בעולמנו ואתכם בני חורין בעולמכם ואין רע יותר או טוב יותר, רק שונה ואחר. והשונה הוא יפה ומסקרן כל כך שאי אפשר שלא להיזרק לחיבוק אל בין זרועותיו העצומות ולשלוח את החיבוק העז והאוהב הזה מיד כבומרנג חזרה אליכם.

ועל כך נאמר השנה ובכל שנה שתגיע עלינו לטובה - דיינו...

"אם נאמר מילה טובה 
שתגבר על האיבה, 


אם נדע ולו מעט שלווה - 
דיינו. 


אם נמצא עוד אהבה, 


אם נשוב ונישבע, 
אם נרגיש שלא אבדה תקווה - 
דיינו. 


ואם נותרה מעט חיבה - דיינו,


ואם לשמוח יש סיבה - דיינו, 


ואם ישמח הדור הבא - דיינו,


ויותר לא נבקש. 



דיינו, די די דיינו, דיינו..." (אהוד מנור)

טל גולדשטייןטל גולדשטיין (בתצלום מימין), ישראלית-אמריקנית החיה בסיליקון ואלי, היא מעצבת בתים, ציירת אבסטרקטית ומתמחה בצביעת רהיטים. הציצו באתר האינטרנט שלה

עוד מאמרים של טל גולדשטיין:

תחת שמי ים התיכון... בין שמי קליפורניה לשמי הים התיכון, האם אי פעם נוכל לדעת שבחרנו במקום הנכון, שצעדנו בדרך הנכונה - והאם בכלל ישנה דרך אחת נכונה?

תגידו אותה: את המילה הטובה... דקה של רוחניוּת: מה מיסב לנו אושר? הכסף שאנחנו מרוויחים? הסטטוס? הילדים שלנו? ההורים? המשפחה? החברים? האושר של טל גולדשטיין מושג מליצור מילים טובות

לכל הכתבות החדשות

מרגש: חתונת פצועי פיגוע הטרור במרתון בבוסטון (וידאו)... פיטר ורבקה, שניים מ-275 פצועי הפיגוע במרתון בבוסטון, עוד לא עומדים ממש על הרגליים, אבל "כל יום שעבר מאז הפיגוע, התאהבנו יותר ויותר" והיא אמרה "כן"

לכל הסיפורים החמים מאמריקה

למוסף ישראלים באמריקה - ישראלים בחדשות, בחברה ובפוליטיקה, בהיי-טק ובפילנטרופיה

עשו לנו like בעמוד הפייסבוק ותתעדכנו כל יום

הוסף תגובה חדשה