התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים

סרט חדש: Regression
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 24.02.2016 13:07
תושביה של עיירה שלמה כה משוכנעים שרוע זדוני פועל בתוכם עד שהם שוקעים בהזיות אימה שעבורם הן אמיתיות לחלוטין. איתן הוק ואמה ווטסון במותחן פשע אפל

Regression (נסיגה)

Regression (נסיגה)... ז'אנר: מתח, דרמה... במאי: אלחנדרו אמנבר... שחקנים: איתן הוק, אמה ווטסון, דייויד תיוליס, דייויד דנסיק, דייל דיקי, דבון בוסטיק, ארון אשמור... זמן: 106 דקות

קשים חייו של ילד פלא כאשר הולך הילד. קשים עוד יותר כאשר הולך הפלא. אלחנדרו אמנבר, הבמאי הספרדי יליד צ'ילה, היה בן 25 בלבד כאשר כתב וביים את סרטו השני באורך מלא: Abre Los Ojos (פקח את עיניך) - שילוב מרתק של מותחן פסיכולוגי עם אלמנטים של מדע בדיוני, וטלנובלה רומנטית על אהבה בלתי אפשרית בין צעיר עשיר ויפה תואר ואמנית רחוב יפהפייה, בה התאהב רגע לפני שפניו הושחתו בתאונה.

בעקבות ההצלחה הגדולה בספרד צפה בסרט גם הסופר-סטאר טום קרוז, והחליט להפיק לו עיבוד אמריקני בשם Vanilla Sky בכיכובו. קרוז אף גייס לפרויקט את חברו הבמאי קמרון קרואו, ואת כוכבת הגירסה המקורית פנלופה קרוז (איתה ניהל רומן מתוקשר במהלך הצילומים). גם אמנבר לא נשאר מאחור, היות וקרוז נטל אותו תחת חסותו והיה אחד המפיקים של The Others (האחרים), סרט אימה גותי שהיה הראשון שאמנבר כתב וביים באנגלית בכיכובה של ניקול קידמן, במה שהפך לאחד מתפקידיה הידועים ביותר.

The Others הפך להצלחה המסחרית הגדולה ביותר של אמנבר, ובעקבותיו הגיעה הצלחתו האמנותית הגדולה ביותר: הדרמה המופתית Mar Adentro (הים שבפנים), עם הופעה מדהימה של חביאר ברדם כגבר משותק בכל גופו המבקש לאפשר לו לסיים את חייו.

עם שלושת האסים האלה ברזומה, והוא רק בן 32, היה ברור שנטל הציפיות יהיה בשמיים - ואמנבר אכן קרס תחת הלחץ. שש שנים נדרשו לו להשלים את סרטו הבא, הדרמה ההיסטורית Agora שהתרחשה במצרים העתיקה, וסבלה ממנת יתר של יומרנות ופלספנות על חשבון סיפור ודמויות. עכשיו אמנבר מנסה לחזור לכושר ולשורשים בו זמנית, עם עוד מותחן פסיכולוגי שגיבוריו מתנהלים במציאות הספק קיימת וספק מתרחשת כולה בתוך ראשם.

Regression (נסיגה)

כת השטן בעיירות קטנות

Regression מבוסס, בעקיפין, על שני אירועים אמיתיים.

הראשון הוא ההיסטריה התקשורתית שפשטה ברחבי ארצות הברית מאמצע שנות ה-80 ועד תחילת שנות ה-90, בעקבות אינספור דיווחים על פעילויות של חסידי כת השטן בעיירות קטנות (שום מקרה כזה לא הוביל לחשיפת תא פעילים אמיתי או הוכיח חד משמעית שהכת אכן קיימת).

האירוע השני הוא השימוש שעשו חוקרים פליליים בטכניקת היפנוזה בשם Regression, שנועדה לאפשר לנחקר לשחזר אירועים אותם לא הצליח לזכור במצב של ערוּת טבעית. שיטה זו בוטלה אחרי כמה שנים, אחרי שהתברר שבכמה מקרים הנחקרים לא תיארו זיכרונות אמיתיים אלא שילבו מציאות, הזיה ופיסות אירועים שחוו בזמנים שונים.

על פניו, אמנבר משחק שוב במגרש הביתי שלו. The Others הוכיח שהוא רב אמן ביצירת תחושת אימה גוברת בחלל סגור (בית אחוזה ישן בסרט ההוא ועיירה קטנה בה כולם מכירים את כולם בסרט הנוכחי), בעוד את Abre Los Ojos הוביל גיבור מיוסר שאיבד את היכולת להבדיל בין מציאות ועולם וירטואלי המעוצב בתת מודע שלו.

הבעיה היא שאמנבר מודל 2015 הוא כנראה לא היוצר החדשני והנועז שהיה ב-1997. כך, למרבה הצער, מתנהל Regression כסרט בינוני המשליך מדי פעם רמזים ליצירה המבריקה שיכול היה להיות. מותחן פשע אפל שגם מנסה לומר משהו עמוק על פעולתו החמקמקה של הזיכרון האנושי, והדרך בה אנחנו מעצבים את המציאות בה אנו חיים לא על פי הנראה לעין אלא על פי משאלות הלב. במקרה הנוכחי, עיירה שלמה שתושביה כה משוכנעים שרוע זדוני פועל בתוכם עד שהם שוקעים בהזיות אימה שעבורם הן אמיתיות לחלוטין.

Regression (נסיגה)

אנס את בתו

איתן הוק הוא הבלש ברוס קנר, המופקד על מקרה תמוה בלשון המעטה. ג'ון גריי, אלכוהוליסט לשעבר שהפך נוצרי אדוק, מגיע לתחנת המשטרה ומסגיר עצמו בטענה שניצל מינית את בתו המתבגרת אנג'לה (אמה ווטסון). הוא אינו זוכר את המעשה, אבל משוכנע שהאירוע אכן התרחש היות ואנג'לה, הנערה התמה והטהורה בתבל, אינה מסוגלת לשקר.

קנר, כמצופה משוטר וותיק, איבד מזמן את היכולת להאמין או להתרגש אבל כאשר הוא פוגש את הנערה, המסתתרת בביתו של כומר העיירה, השריון שלו נסדק.

אנג'לה טוענת שאביה, לצד גברים נוספים, ניצל אותה מינית כחלק מפולחן של כת השטן.

הפסיכולוג המשטרתי קנת רייס (דייויד תיוליס) מגיע לסייע ומבצע בג'ון גריי טיפול היפנוזה, ממנו עולה שהוא אכן אנס את בתו ואף נכח בחדרה בעוד גבר נוסף, שוטר בשם ג'ורג' נסביט (ארון אשמור), חוזר על המעשה.

מנקודה זו הופכת החקירה לאירוע שולי לעומת הסיוטים בהם שוקע הבלש קנר, והעדויות המצטברות לפיהן כת השטן אכן פועלת בעיירה.

הבעיה היא שאלחנדרו אמנבר כמו מיישר קו עם הגיבור שלו. הוא מביים לא מתוך הגיון קר ומדויק, אלא מתוך היסטריה גוברת. בסרטים רבים עם אופי דומה נעשה לרוב שימוש בטכניקת הטוויסט העלילתי המגיע רגע לפני הסיום, מסביר את כל האירועים הלא פתורים, והופך על פיהן את כל התיאוריות שהצופה בנה במוחו.

כאן אמנבר עושה מהלך הפוך. כבר בתחילת הסרט אחת הדמויות חושפת את הפתרון, והוא כה פשוט ומתבקש שקשה להאמין שאיש לא חושב עליו. בדיעבד, זהו הרגע המוצלח ביותר ב-Regression,

היות והוא מוכיח שגם אנחנו, כצופים, סובלים מאותו עיוורון. אחרי ככלות הכל, את הקורבן מגלמת אמה ווטסון - לנצח הרמיוני מסרטי הארי פוטר, שהפכה לברבור יפהפה ומאמי אולטימטיבית. שחקנית גדולה היא אולי לא, אבל אתה עדיין רוצה לחבק אותה ולגונן עליה בכל סצינה בה היא מופיעה על המסך.

Regression לא יהיה הסרט שישקם את הקריירה של אלחנדרו אמנבר. הוא זכה מיד עם צאתו לביקורות איומות, למרות שזכה להצלחה נאה באירופה (הכנסות של 17 מיליון דולר), ובארצות הברית הוא מופץ בכמות מוגבלת של אולמות ומן הסתם יגיע מהר מאד ל-Netflix ולדי.וי.די ובלו ריי.

אז לא, הוא ממש לא אסון הטבע שכמה מבקרים תיארו, אבל ברובו מדובר בסרט מבולבל ולא ממוקד עם כמה סצינות הנשארות נטולות פיתרון.

לסיכום: אם אין משהו טוב יותר לעשות.

לעוד ביקורת סרטים חדשים ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה