התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים

סרט: Manchester by the sea (מנצ'סטר ליד הים)
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 17.12.2016 13:15
סרט חדש בכיכובו של קייסי אפלק (כן האח של...) גבר מופנם, נטול כל קישורים חברתיים ו/או עניין לפתח כאלה, שצו הגורל מחייב אותו להיפתח אל העולם

ז'אנר: דרמה

במאי: קנת לונרגן

שחקנים: קייסי אפלק, לוקאס הדג'ס, מישל וויליאמס, קייל צ'נדלר, סי.ג'יי ווילסון, אנה ברישניקוב, הת'ר ברנס, קארה הייוורד, גרטשן מול, מתיו ברודריק

זמן: 137 דקות

 

בינואר 2016 יצא לבתי הקולנוע הסרט הכושל The finest hours, בו גילם קייסי אפלק את ריי סיברט. מכונאי מופנם ומיזנטרופ ההופך, בעל כורחו, למושיע של צוות מלחים התקוע על ספינה שוקעת בעיצומה של סופה אדירה. בדיעבד הפך התפקיד הזניח ההוא למאין חזרה גנרלית לקראת האתגר המורכב בהרבה אותו הציבה בפני אפלק דמותו של לי צ'נדלר, אותה הוא מפליא לגלם בסרטו החדש. אפילו המניירות החיצוניות זהות, כולל ההבעה האטומה וחיתוך הדיבור הנע תדיר בין גמגום למלמול, במטרה לברוא (שוב) גבר מופנם, נטול כל קישורים חברתיים ו/או עניין לפתח כאלה, שצו הגורל מחייב אותו להיפתח אל העולם ולעשות את הדבר הנכון. ההבדל הוא שב The finest hours סיברט לא רצה אבל עשה, בעוד לי צ'נדלר ממש רוצה אבל לא יכול.

 

לעצם העניין, Manchester by the sea הוא, קודם כל ומעל הכול, אחד הסרטים הכי עצובים של העשור החולף. דרמה אפית בנוסח הוליווד הקלאסית המזכירה, לא פעם, את סגנונו הטוטאלי של הבמאי הדגול איליה קזאן. אפשר לדמיין בקלות את מרלון ברנדו, בשיא תהילתו, עושה נפלאות עם דמותו של לי צ'נדלר. סרט המועך את הלב ולא מרפה, ואפילו נגיעות ההומור הרבות שהבמאי-תסריטאי קנת לונרגן מפזר לא מקלות על תחושת המועקה. בפירוש לא סרט יומיות קליל, שצופים בו כדי להעביר שעתיים ורבע ואז שוכחים.

 

קייסי אפלק נחשב, מאז החל דרכו בהוליווד, לשחקן המצליח פחות אך המוכשר בהרבה מאחיו בן אפלק. לעומת היופי והכריזמה של בן, קייסי הוא המים השקטים החודרים עמוק, וב Manchester by the sea הם חודרים עמוק מאי פעם. כאמור, לעיתים נדמה שכל תפקידי העבר שלו היו רק החימום לקראת הטור דה פורס העכשווי, המציב אותו בצדק כמועמד מוביל לזכייה השנה בפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הראשי. גילום דמות רותחת רגשית מבפנים ואטומה לחלוטין כלפי חוץ היא תמיד מטלה מורכבת, והתסריט של קנת לונרגן לוקח את גיבורו לקיצוניות בשתי קצוות הסקאלה.

 

 

זה המקום לציין שלונרגן הוא, רוב הזמן, איש תיאטרון. מחזאי מוערך, שזהו סרטו השלישי בסך הכול כבמאי ותסריטאי קולנוע. קדמו לו You can count on me המקסים, שגילה לעולם את מארק רופאלו, ו Margaret שהיה הפקה מסויטת שנמשכה שנים וכמעט נגנזה. עדיין, למרות מיעוט החומר אפשר לזהות קו עלילתי משותף וברור. חיבה לדמויות שוליים המנסות רוב הזמן לעשות את הדבר הנכון ובעיקר לשרוד מיום ליום, אבל המציאות מוכיחה להם שוב ושוב שחיים פשוטים, קטנים ופעוטי ערך ככל שיהיו, הם עניין מאד מסובך.

 

לי צ'נדלר הוא איש תחזוקה במתחם מגורים עלוב בבוסטון. הוא מחליף נורות, פותח אסלות, מתקן נזילות ובעיקר הודף כל ניסיון של הדיירים, או כל אחד אחר, לתקשר איתו מעבר למינימום ההכרחי. איש בלתי נראה מבחירה, המתגורר במרתף אליו הוא מדדה בלילות אחרי ששתה לשוכרה בבארים והסתבך בקטטות. לונרגן, במהלך מעניין שלא תמיד קל לעקוב אחריו, מזגזג לכל אורך הסרט בין שני צירי זמן מקבילים. הווה ועבר. כך הוא חושף את חייו הקודמים של צ'נדלר כאיש טוב מזג, נשוי ואב לשלושה, מוקף חברים ומשפחה. ברור שמשהו נורא השתבש, והפך אותו למת-חי בודד ומסוגר בעצמו. בתחילת הסרט הוא מקבל שיחת טלפון המבשרת על מותו מדום לב של אחיו, אולי האיש הקרוב היחיד שנותר לו. מה שמחייב אותו לחזור לעיירה מנצ'סטר ליד הים, ביתו בעבר, ואז לגלות שבצוואתו מינה אותו האח לאפוטרופוס של בנו בן ה 16. מהלך זה יחייב את צ'נדלר לשוב לחיות בעיר אותה נטש בנסיבות טרגיות, או שאחיינו פטריק יעבור לבוסטון ויאלץ להיפרד מחבריו ומשתי הנערות איתן הוא יוצא במקביל. כך או כך, קיומו של צ'נדלר כאי בודד בעולם יסתיים ושינוי כזה הוא מעל לכוחותיו.

 

למרות גלריית הדמויות המשתלבות בעלילה (אשתו לשעבר של לי, שתי הנערות שפטריק מלהטט ביניהן, אמה של אחת מהן המנסה לחזר בגמלוניות אחרי לי, זוג חברים קרובים של המשפחה המנסים לעזור, אמו האלכוהוליסטית לשעבר של פטריק המנסה לחזור לחייו אחרי נתק של שנים), לב הסרט הוא הקשר הנבנה מחדש בין הגבר המיוסר והשותק והנער מוכה האבל, אך עדיין תוסס ומלא ממזריות והורמונים. לונרגן קלע בול כאשר ליהק לתפקיד שחקן צעיר ואלמוני לחלוטין, לוקאס הדג'ס בן ה 18, המעניק לקייסי אפלק קונטרה מושלמת. בסצנות רבות השניים אף נדרשו לאלתר טקסטים, או לדבר במקביל, והתוצאה טבעית וזורמת כל כך שקשה להאמין שלא מדובר בקרובי משפחה אמיתיים המתווכחים, כועסים ומשלימים ללא הרף. הסצנות המשותפות האלה הן גם, לא פעם, ההפוגות הקומיות המנסות לאזן את רגעי הכאב הקשים, בראשם הסצנה בה נחשפות לראשונה נסיבות האסון שהרס את חייו של לי צ'נדלר. רגע קולנועי המכה בצופה ברמות כמעט פיזיות.

 

לונרגן, בבחירה אמיצה שספק אם אולפן הוליוודי גדול היה מאשר, סרב ללכת בנתיב הבטוח של מחילה עצמית ושיקום בסיומו ינצח הגיבור את השדים הפנימיים בהם נלחם ויהפוך שוב לאדם שלם ומתפקד. לי צ'נדלר הוא דמות שהלכה מעבר למתחם המוכר של לב שבור. כמו שהוא אומר לאשתו לשעבר רנדי (מישל וויליאמס המצוינת), בסצנה בה היא מנסה לאחות את שברי עברם המשותף: "לא נשאר בפנים כלום". התוצאה היא, בין השאר, אתגר גם לצופה המורגל בסרטי נוסחה עם הפי אנד ונדרש הפעם להסכים לסוף בו בחר לונרגן, ולקבל אותו כפיתרון ההוגן והנכון ביותר בנסיבות הקיימות, גם אם הן לא אידיאליות. למה? כי אלה החיים, והחיים זה לא סרט. אלא אם כן קוראים לסרט Manchester by the sea.

לסיכום: לבוא מוכנים נפשית (עם ממחטות נייר), וקייסי אפלק מדהים.

 

הוסף תגובה חדשה