התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: Mad Max – Fury Road
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 07.09.2015 16:14
30 שנה נדרשו לגייס תקציב של 200 מיליון דולר ולהחזיר לשירות פעיל את דמותו של מקס המטורף. כל השאר נשאר, השבח לאל, אותו הדבר... ועוד 2 רכבות שאפשר לפספס

מקס הזועם – כביש הזעם (Mad Max – Fury Road)מקס הזועם – כביש הזעם (Mad Max – Fury Road)... ז'אנר: פעולה... במאי ג'ורג' מילר... שחקנים: טום הארדי, שרליז ת'רון, ניקולס הויט, זואי קרביץ, רוזי הנטינגטון וויטלי... זמן: 120 דקות

סרט הפעולה הטוב ביותר של הקיץ ואחד הסרטים הטובים של השנה בכלל, יוצא השבוע בפורמט בלו ריי ודי.וי.די ומנסה לשחזר על המסך הביתי את סופת האדרנלין שהביא לבתי הקולנוע.

30 שנה נדרשו לבמאי האוסטרלי ג'ורג' מילר לגייס תקציב של 200 מיליון דולר ולהחזיר לשירות פעיל את דמותו של מקס הזועם, תרגום עברי נוראי שאיכשהו נדבק ומסרב להרפות. התרגום המדויק הוא "מקס המטורף", ומתייחס למצבו הנפשי הרעוע של הגיבור ולא למצב רוחו הסר וזעף רוב הזמן.

שלושת הסרטים המקוריים הוקרנו בין השנים 1979 ל-1985, והפכו את מל גיבסון לכוכב על. אך בעוד מילר מנסה לשכנע משקיעים הפך גיבסון זקן מדי (ואנטישמי מדי), וכך גויס לפרויקט טום הארדי המתאים לדמות ככפפה ליד.

כל השאר נשאר, השבח לאל, אותו הדבר.

מקס הוא שוטר לשעבר, שאיבד את משפחתו והפך נווד סהרורי בעולם שאחרי שואה אפוקליפטית. מטרתו היחידה, במה שנותר מחייו, היא לשרוד מיום ליום (גם אם צריך ללעוס לטאה חיה דו-ראשית בסצנת הפתיחה של הסרט), אך הגורל ממשיך להתקיל אותו עם כנופיות רצחניות, רודנים צמאי דם וכמובן מתי מעט האנשים הטובים שנותרו; אלו המעוררים בו מחדש את תחושות הצדק והמוסר ומציבים אותו בעמדת מושיע בעל כורחו. לרוב זה קורה תוך נסיעה במהירות מטורפת על כבישי אפר אינסופיים, במרדפים גרנדיוזיים בהם נוטלים חלק עשרות כלי רכב וכולם יורים בכולם.

ב"כביש הזעם" מילר השכיל לא להתייחס לשנים שעברו מאז נפרדנו מהדמות, וכמה שהאיש הזה יודע לביים אקשן גדול מהחיים.

הסרט הוא מירדף מכוניות ענק, בו סצנות אקשן מדהימות רודפות זו את זו.

הארדי מגלם את מקס כמי שהידרדר לקיום של חיית אדם. הוא כמעט ולא מדבר יותר משני משפטים ברצף, ונראה כמי שיטרוף אותך חי בכל רגע.

עזר כנגדו, ורבים טוענים שאף מתעלה עליו, היא נהגת משאית קשוחה בשם פיוריוסה (שרליז ת'רון המצויינת), המנסה להבריח קבוצת נשים מהרמונו של הרודן אימורטן ג'ו ולהתחיל חיים חדשים.

מה שקורה אחרי הוא, כאמור, מינימום ברברת ומקסימום שליטה אבסולוטית במדיום הקולנועי. צילום, עריכה, שימוש בפסקול, עיצוב. הכול לעילא.

הערת שוליים הכרחית: מבקרים רבים טענו שמקס הוא דמות שולית בסרט ולמעשה זהו סיפורה של פיוריוסה. הצהרה זו מעידה, בעיקר, על זיכרונם הקצר. פרט לסרט הראשון בסדרה, שתיפקד כמאין פיילוט והתמקד בהפיכתו של מקס מאיש משפחה ושוטר מצטיין לנווד אלים ומתבודד, מקס נוצר כדמות הנסחפת לאירועים אותם הובילו דמויות אחרות. זהו מוטיב קולנועי שחוק שנולד במקור לז'אנר המערבונים, ודמות "הגיבור ללא שם" (ע"ע קלינט איסטווד) הרוכב לעיירה נידחת, מביס את הרעים וממשיך לדהור אל השקיעה בלי להתחבר ולהיקשר לאיש.

כמה טוב שהקסם של מקס עדיין עובד, גם בלי מל גיבסון.

לסיכום: חווית האקשן האולטימטיבית של השנה.

לצפייה בטריילר:

 

{C}

Mad Max: Fury Road - Official Main Trailer [HD]


 

אראה אותך בחלומותיי (I Will See You in My Dreams)אראה אותך בחלומותיי (I Will See You in My Dreams)... ז'אנר: דרמה, קומדיה... במאי: ברט היילי... שחקנים: בליית' דאנר, סם אליוט, מרטין סטאר, מלין אקרמן, מארי קיי פלייס, ריטה פרלמן... זמן: 92 דקות

הטענה הרווחת היא שהוליווד כבר לא מספקת תפקידים ראויים לשחקניות שגילן למעלה מ-40. למרבה המזל, שוק סרטי האינדי דלי התקציב אך מלאי הכישרון וההשראה חי ובועט.

זהו סרטו השני בסך הכול של ברט היילי, שלפני 5 שנים הבליח בדרמה האינטימית "The New Year", על אישה צעירה שוויתרה על עתיד מזהיר לטובת חיים אפורים בעיירה קטנה. גם גיבורת הסרט הנוכחי היא אישה, שאירוע שולי לכאורה מחייב אותה לבחון מחדש את שגרת קיומה היומיומי, רק שהפעם היא לא ממש צעירה.

קרול פיטרסון (בליית' דאנר) יכלה להיות זמרת מצליחה, אבל העדיפה להיות מורה עד שפרשה לגמלאות. היה לה בעל אהוב, עורך דין שנהרג בתאונת מטוס, ומזה 20 שנה שיש לה דופק אבל לא חיים.

פרט לביקורים מזדמנים של בתה קתרין (מלין אקרמן) ומשחקי הקלפים עם חברותיה, רובן חיות בקהילת פנסיונרים רדומה, סדר יומה שיגרתי ונדוש.

אבל כמו ג'ק ניקולסון בסרט "הכי טוב שיש", גם חייה של קרול ישתנו בגלל כלב. במקרה זה כלבה האהוב הנופח נשמתו, ומפנה מקום לחוויות חדשות.

ראשון יגיע מנקה בריכה צעיר הקושר איתה ידידות אפלטונית מהוססת... ומיד אחריו שועל כסוף ושרמנטי (סם אליוט) המחפש רעייה לחורף חייו.

כך, בהדרגה, מגלה קרול שגם בגיל 60 פלוס אפשר ליהנות מחדש מסקס, עישון מריחואנה, ארוחות רומנטיות על ספינה ומועדוני קריוקי.

הכול מוגש בעידון אלגנטי, קצב מדוד, והמון כבוד ליכולות המשחק והכריזמה הנשפכת של דאנר (המוכרת בעיקר כ"אמא של" גווינת פאלטרו, וזוכה סופסוף לתפקיד ראשי מפואר) ואליוט (המקבץ לדמות מקסימה אחת את כל מניירות הגבר-גבר בטעם של פעם).

זה לא סרט גדול, חשוב, או פורץ דרך אלא דרמה אינטימית, קטנה, נוגעת ללב ועשויה להפליא בתחומה.

לסיכום: גיל הזהב מעולם לא היה זהוב יותר.

לצפייה בטריילר:

 

{C}

I'll See You in My Dreams Official Trailer 1 (2015) - Blythe Danner Movie HD


 

רכבת ד' (The D Train)רכבת ד' (The D Train)... ז'אנר: קומדיה... במאים: אנדרו מוגל וג'ארד פול... שחקנים: ג'ק בלאק, ג'יימס מרסדן, קתרין האן, ג'פרי טמבור... זמן: 101 דקות

נפתח בהסתייגות: הסרט הזה מוגדר כקומדיה, מבוים ומשוחק כקומדיה, גדוש סיטואציות האמורות להיות קומיות, אבל הוא לא קומדיה.

בפועל, זה סרט עצוב עד כאב על אנשים שעצם קיומם הוא בדיחה עצובה - וחוסר היכולת שלהם להבין עד כמה הקיום הזה , גובל בטרגדיה.

ג'ק בלאק עצמו הוא קומיקאי שהפך טרגדיה. לפני עשור הוא כיכב ב-"School of Rock", הצלחה גדולה שמיתגה אותו כממשיך דרך לגיטימי לג'ון בלושי זק"ל (זכר קומיקאי לברכה).

מאז, בלאק עושה הכול כדי להרוס את הקרדיט. היכולת שלו להשתלב בסרטים הכושלים ביותר בתחומם, כלומר קומדיות לא מצחיקות, הוא ככל הנראה כישרונו הגדול האמיתי.

בסרט הנוכחי הוא מגלם את דן לנדסמן, שהיה ילד כאפות בתיכון בעיר קטנה ובסוף שנות ה-30 לחייו עדיין מנסה להוכיח לחבריו לשעבר לספסל הלימודים שהוא בעצם מגניב. העובדה שהם כבר מזמן המשיכו בחייהם, ואין להם שום עניין לשמור איתו על קשר, לא מהווה שיקול מבחינתו.

אין פלא שההחלטה לארגן בתיכון המקומי פגישת מחזור הופכת לאירוע המסעיר בחייו. לנדסמן מחליט לנסוע עד הוליווד כדי לשכנע את מלך הכיתה דאז, אוליבר לולס (ג'יימס מרסדן), להשתתף בכנס המחזור ובכך להבטיח את הצלחת האירוע ולשריין לעצמו קרדיט כמושיע וגיבור.

ולמה לנדסמן משוכנע שלולס הוא המפתח?

כי הוא ראה אותו ביו טיוב בפרסומת לסוכריות מנטה, כלומר במונחי העיר הקטנה לולס "עשה את זה" בהוליווד.

לכן לנדסמן ירמה, ישקר, יגנוב, יבגוד ואפילו יתפתה למשכב זכר (באחת הסצנות המביכות בקולנוע בשנים האחרונות) בניסיון עקר להכניס מעט אבק כוכבים לחייו.

הבעיה היא שלולס הוא, בפועל, לוזר מושלם. קריירת המשחק שלו במבוי סתום, הוא מסטול רוב שעות היממה, שוכב עם גברים ונשים ללא הבחנה וחי בהרס עצמי מתמשך.

התוצאה היא מפגש של שני רמאים המחוברים באינטרס המשותף להפוך, ללילה אחד, לגיבורים שחלמו להיות. גם אם זו אשליה שרק הם עדיין מאמינים בה. ברור ששקר קטן אחד יוביל לשקר גדול יותר ועוד אחד, ועוד אחד... איך שר אהוד בנאי? איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.

וכמה שזה לא מצחיק. אילו ג'ק בלאק היה מגלם את דן לנדסמן בעליבות נוגעת ללב, איכשהו זה עוד היה עובר, אבל הוא הופך את הדמות לכה דוחה ומעצבנת מהסצנה הראשונה ועד כותרות הסיום, כך שלצופה אין עניין או רצון לצפות בהצלחתו או להמתין לנפילתו.

באשר לג'יימס מרסדן, קשה לדעת אם הוא באמת נטמע בשלמות בדמות אותה הוא מגלם, או שהוא באמת שנא כל רגע על הסט. מיותר לציין ש"רכבת ד'" היה כישלון מהדהד בבתי הקולנוע, והגעתו לפורמט בלו ריי ודי.וי.די הייתה, בהתאם, מהירה מאטד. מפחידה עוד יותר המחשבה ששני הבמאים-כותבים אנדרו מוגל וג'ארד פול כבר עסוקים בפרויקט המשותף הבא שלהם: כתיבת סרט ההמשך ל"ברוס הגדול מכולם" עם ג'ים קארי.

לסיכום: יש רכבות שאסור לעלות עליהן.

לעוד כתבות בנושאי קולנוע, מוסיקה ותרבות מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

 

הוסף תגובה חדשה