התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: Tomorrowland
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 18.10.2015 14:39
איך יצירה רבת רבדים ועומק, משל פילוסופי קודר על המין האנושי המאבד עצמו לדעת מרצונו החופשי, כמעט פספס אותנו + עוד 2 חדשים בדי.וי.די ובלו ריי

Tomorrowland (בחזרה למחר)... ז'אנר: פעולה, פנטזיה... במאי: בראד בירד... שחקנים: ג'ורג' קלוני, בריט אנדרסון, ראפי קסידי, יו לורי, טים מק'גרו... זמן: 130 דקות

בסיכומי קיץ 2015 סומנה הפקת הענק מבית היוצר של אולפני דיסני ככישלון חרוץ. עם עלות הפקה של 190 מיליון דולר, והכנסות של 94 מיליון בלבד מההקרנות בארצות הברית ומאתיים מיליון ברחבי העולם, הסרט בקושי כיסה את עלות הפקתו וכך נגנז הרעיון להפוך אותו לפרנצ'ייז רב המשכים במסורת "שודדי הקריביים".

ההשוואה אינה מקרית. כמו "שודדי הקריביים" (בימים אלה הסתיימו צילומי הסרט החמישי בסאגה בכיכובו של ג'וני דפ), גם "בחזרה למחר" מבוסס על מתקן שעשועים פופולארי בדיסנילנד. כאן, וטוב שכך, מסתיים הדמיון.

עכשיו מגיע Tomorrowland בפורמט בלו ריי ודי.וי.די, וראו איזה פלא: מנותק ממסע יחסי הציבור האגרסיבי, ונטול הציפיות חסרות הפרופורציה שעורר לפני חודשים לא רבים, מתגלה סרטו של הבמאי בראד בירד ("משפחת סופר על", "רטטוי", "משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים") כיצירה רבת רבדים ועומק שפשוט שווקה לא נכון.

הסרט לא סבל מעלילה קלוקלת, בימוי נטול תנופה וחזון או צילום ועריכה ירודים. להיפך, הכול עשוי לעילא. הבעיה הייתה בניסיון הכושל מראש לערבב שמן ומים, במקרה זה משל פילוסופי קודר על המין האנושי המאבד עצמו לדעת מרצונו החופשי, מול הרצון לשווק להיט פופקורן קיצי וקליל לכל המשפחה.

התוצאה הייתה סרט שילדים לא הצליחו להבין, ומבוגרים לא לקחו ברצינות. עכשיו, כאמור, מגיעה ההזדמנות לקחת את Tomorrowland ברצינות.

ג'ורג' קלוני מצוברח

עולם המחר הוא עיר קסומה המתקיימת במימד מקביל לעולמנו שלנו, ובה מתקבצים גדולי המוחות של דורנו לשקוד באין מפריע (שיקולי תקציב, פוליטיקה ואגו) על המצאות שישנו את פני המין האנושי.

את אותם חולמים בהווה וגאונים לעתיד מאתרים ומגייסים רובוטים דמויי ילדים, וכך מגיע לראשונה פרנק ווקר הצעיר לעיר הקסומה.

ואולם, שרשרת של תקריות לא צפויות מובילה לגירושו בחזרה לעולמנו, והוא מתבגר והופך למדען מבריק, אך גם לאיש מתבודד, מריר ומנוכר. מצד שני ג'ורג' קלוני מגלם אותו, כך שברור שהוא לא באמת איש רע, אלא רק מצוברח.

שנים אחרי מגלה נערה אידיאליסטית בשם קייסי (בריט אנדרסון החמודה) את דבר קיומו של עולם המחר בעקבות מפגש עם אלתיאה (ראפי קסידי שגונבת בקלילות את רוב הסרט), הרובוטית הכי אנושית שיצאה מפס הייצור של עולם המחר (שתיהן בתצלום למעלה).

מתברר שמשהו בקשר הסימביוטי בין המימד האחר ועולמנו שלנו השתבש קשות, והמין האנושי עתיד להיכחד בתוך זמן קצר.

כאמור, צפייה שנייה בפורמט הביתי עושה ל-Tomorrowland רק טוב. פתאום הוא הרבה פחות מבולבל, הרבה יותר חתרני ומסקרן, ואף מתגלות בו כמה סצינות פעולה מדהימות בראשן שיגור ספינת חלל מתוך מגדל אייפל בפריז.

יו לורי מגלם את דייויד ניקס, מנהיג עולם המחר, כאילו היה עדיין ד"ר האוס ורק קיבל קידום, חליפה חדשה וגילוח סביר. אבל המונולוג שלו על ההתאהבות של המין האנושי ברעיון האפוקליפסה והפיכתו למוצר צריכה בידורי להמונים נשמע פתאום לא פחות ממבריק.

באשר לג'ורג' קלוני, הוא מופיע רק כשעה לתוך הסרט וגם אז הוא בעיקר מתנהג כמו ג'ורג' קלוני, כלומר שרמנטי ו-cool כאילו יודע כל הזמן שסוף העולם לא באמת יגיע כל עוד הוא בסביבה.

לסיכום: זה הזמן לתקן עוול טרי? לא נכחיש זאת.

עוד השבוע בדי.וי.די ובלו ריי:

San Andreas ("סן אנדריאס")

סרט האסונות המצליח מבית היוצר של הבמאי בראד פייטון והכוכב דוויין ג'ונסון, שבפרק הזמן הקצר שעבר מאז הקרנותיו המסחריות בבתי הקולנוע נשכח כמעט לחלוטין. זה לא ישתנה בעקבות הצפייה הביתית, אבל מי שנהנה ממראות הרס אדירי מימדים של ערים קורסות, גשרים מתפוררים, כבישים נהרסים וגלי צונאמי ההופכים רחובות שלמים לבריכות שחייה אולימפיות ימצא את מבוקשו בשפע.

אה, ויש גם סוג של עלילה על רעידת אדמה אדירה לאורך החוף המערבי של קליפורניה, כלומר שבר סן אנדריאס המועד לפורענות. ברקע אסון הטבע חסר התקדים בהיקפו מנסים טייס מסוק חילוץ עטור צל"שים (ג'ונסון) ואשתו בנפרד (קרלה ג'וגינו), לחצות את קליפורניה המתפוררת ולהגיע במועד מלוס אנג'לס אל בתם, הלכודה בסן פרנסיסקו (אלכסנדרה דדריו) ומנסה לשרוד לצד שני אחים שהצילו את חייה.

הרבה רעש, אפקטים, וקלישאות מכל עבר, אבל רוב הזמן זה עובד - אז למה להיות קטנוניים.

לסיכום: יספיק עד שתגיע רעידת אדמה אמיתית.

Dope ("מגניב")

שם הסרט הוא משחק מילים על ביטוי הסלנג שמשמעותו "מגניב", אבל גם "סמים". ריק פאמואיווה ביים בעבר כמה קומדיות רומנטיות שפנו בעיקר לקהילה האפרו-אמריקאית, אבל רק בסרטו האחרון הפך ליוצר שראוי לשים לב אליו.

בלי כוכבים מוכרים (זואי קרביץ היא הפרסונה הידועה ביותר המופיעה בסרט), ועם תקציב של 700,000 דולר בלבד, הוא כתב וביים קומדיית פעולה שגרפה 18 מיליון דולר בהקרנות מסחריות בארצות הברית והסבה הרבה נחת הן למבקרי הקולנוע והן לשחקן פורסט וויטקר ולזמר פארל וויליאמס שהפיקו את הסרט.

מלקולם (שאמיק מור) הוא חנון, ומעריץ מושבע של להיטי היפ הופ משנות ה-90. הוא גם חולם להתקבל לאוניברסיטת הארוורד היוקרתית, רק שלמרבה הצער הוא חי בלב הגטו של לוס אנג'לס וחבריו היחידים הם ג'יב החנון עוד יותר ממנו (טוני רבולרי, הזכור מ"מלון גרנד בודפשט" המופתי של הבמאי ווס אנדרסון) ודיגבי (קירסי קלמונס), נערה לסבית עם פיוז קצר.

שרשרת של טעויות במהלך מסיבת אנדר-גראונד אליה הוזמן מלקולם הופכת את השלושה לבעלים הזמניים של ילקוט מלא בסמים, ובלית ברירה הם מגייסים את הידע שלהם בערכות כימיה ביתיות והופכים לספקים ולסוחרים של "לילי", סם המסיבות הלוהט ביותר בעיר. כצפוי, מלקולם הולך ומסתבך כשהוא מגלה שעתידו בהארוורד תלוי ביכולתו להפוך לדילר מדופלם ולהישאר בחיים.

לסיכום: קצבי, מצחיק, וגם אומר משהו על חוסר היכולת להישאר ילד טוב באזור הכי רע בעיר.

לעוד ביקורות סרטים בקולנוע ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה