התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

הג'יימס בונד החדש: Spectre
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 08.11.2015 15:16
סצינת פתיחה מרהיבה במכסיקו סיטי, אתרי צילום אקזוטיים ברומא, טנג'יר ואוסטריה, מרדפי מכוניות מאובזרות, נשים יפהפיות וסוכן חשאי מיתולוגי.מה צריך יותר מזה

Spectre

Spectre (ספקטר)... ז'אנר: פעולה, הרפתקאות, מתח... במאי: סם מנדז... שחקנים: דניאל קרייג, כריסטוף וולץ, ליאה סיידו, ריף פיינס, נעמי האריס, בן ווישו, אנדרו סקוט, מוניקה בלוצ'י... זמן: 148 דקות

כמעט בלתי אפשרי לכתוב ביקורת מקורית על החוליה ה-24 בתולדות ג'יימס בונד, כנראה הפרנצ'ייז המצליח בהיסטוריה של הקולנוע. אבל Spectre, מה לעשות, הוא סרט שחסרונותיו כה בולטים עד שכל צופה ממוצע (שלא לומר מבקר מדופלם) מבחין בהם מיד.

נתחיל במובן מאליו, כלומר תסמונת ה"אחד יותר מדי" השולטת בסרט לכל אורכו הרב בהרבה מהנדרש.

"סקייפול", הקודם בסדרה, שגם אותו ביים סם מנדז, היה לא רק מופתי בז'אנר אותו ייצג אלא גם סיכום מושלם לטרילוגיה. דניאל קרייג גילם את סוכן חשאי 007 עם הרישיון להרוג בפעם השלישית (קדמו לו "קזינו רויאל" ו"קוונטום של נחמה"), כאשר לכל סרט היה קשר עלילתי ישיר לבא אחריו - והם התאחדו לסיפור שלם בו נחשפו בהדרגה פרטים אישיים על עברו האפל של בונד, והאירועים הטרגיים שהפכו אותו למכונת קטל בשירות הוד מלכותה.

הסיום של "סקייפול" השלים את מסעו של הגיבור, הציב סביבו את כל דמויות המשנה האהובות המזוהות איתו (M, Q, וכמובן מיס מניפני), ויצר חלון הזדמנויות מושלם לסיים את הסאגה, או לאתחל אותה מחדש עם שחקן אחר בתפקיד הראשי.

האופציה הראשונה, כמובן, לא באה בחשבון. ג'יימס בונד הוא שובר קופות מסיבי מכדי להיעלם רק בגלל שמיצה את עצמו.

באשר לשחקן חדש בתפקיד, החוזה של דניאל קרייג חייב אותו לגלם את הדמות פעם אחת נוספת לפחות.

לסם מנדז הוצע סכום עתק כדי שיביים סרט נוסף בסדרה.

Spectre (ספקטר)

ג'יימס בונד תעלומה בעצמו

וכל זה הופך את Spectre למאין הומאז' לסצינות הסיום של סרטי מארוול, במהלכן זוכה הצופה לטיזר קטנטן ממה שיתרחש אחרי שהעלילה הרשמית כבר הסתיימה... רק ש-Spectre הוא טיזר באורך שעתיים וחצי, ולא רק שהוא מנסה להמשיך לספר סיפור ממקום בו אין שום צורך בהמשך, הוא אף מנסה לסבך מחדש תעלומה שנדרשו שלושה סרטים כדי לפענח אותה במלואה.

בליבו של כל סרט בונד, לא משנה באיזה עשור הופק ומי היה השחקן הראשי, עמד ניסיונו של הגיבור לפתור סיטואציה שהייתה תעלומה עבורו. ב-Spectre, בונד עצמו יודע לכל אורך הדרך סודות שהוא טורח להסתיר מאחרים, והופך בעצמו לתעלומה שיש לפענח; טוויסט מעניין, על פניו, שהסרט מחמיץ לחלוטין.

בנוסף, סרטי בונד היו גדושים תמיד בסצינות מופרכות שעוררו תגובות "נו, באמת", ובאותה נשימה היו גילטי פלז'ר טהור. ב-Spectre, אולי לראשונה בתולדות הסדרה, הסוד האפל המוביל את בונד למרדף אחרי ארגון פשע מסתורי והעומד בראשו, תוך שהוא מפר את כל הוראות הממונים עליו, מתגלה כמחדל תסריטאי מביך ובעיקר מרושל.

אפשר לאהוב או לשנוא את סרטי ג'יימס בונד, אבל הם לא מחפפים, וכאשר זה קורה הפגם זועק לשמיים.

זה המקום לציין שהמהירות המסחררת בה נפלו נשים יפהפיות למיטתו של בונד (חלקן דקות ספורות אחרי שראו אותו לראשונה) הייתה תמיד תמוהה אבל מבדרת. חלק מחוזה בעל פה בין יוצרי הסרטים והצופים בקולנוע והשראה לאינספור פרודיות.

עדיין, הסצינה הקצרה של קרייג מול מוניקה בלוצ'י היא שיא חדש של חוסר הגיון וכימיה, למרות שהכניסה את השחקנית האיטלקייה לפנתיאון כנערת בונד המבוגרת בכל הזמנים (היא בת 51, כלומר מבוגרת ב-4 שנים מדניאל קרייג). על פניו, זו הסיבה היחידה לנוכחותה בסרט.

רק לצורך השוואה, הכימיה בין דניאל קרייג ונעמי האריס, המגלמת את מניפני, פשוט נשפכת מהמסך. כזכור, במשך שנים דמותה של מניפני בסרטי בונד הייתה מזכירה אפרורית המאוהבת בסתר בסוכן החשאי המעדיף פרגיות צעירות וסקסיות ממנה. בגלגולה העכשווי היא לא רק יפהפייה מהממת, אלא דמות חזקה ואסרטיבית שבאחת הסצינות המשעשעות בסרט נוטשת בילוי לילי עם בן זוג מזדמן כדי לסייע לבונד בשיחת טלפון.

כאשר הוא שומע ברקע קול של גבר זר, דווקא בונד מגיב כמעט כמאהב נבגד - ומניפני עונה: "קוראים לזה 'לחיות' ג'יימס, כדאי לך לנסות את זה פעם"; למרבה הצער, זו הברקת תסריט כמעט בודדה.

Spectre (ספקטר)

סקס אחרי מכות רצח

נדבך עלילתי נוסף, ומיותר, נשען על תיאוריית ה"איש מאחורי האיש מאחורי האיש", המוכרת בעיקר מז'אנר סרטי המאפיה. מ"קזינו רויאל", דרך "קוונטום של נחמה" ועד "סקייפול", נחשפו מנהיגי ארגוני פשע בינלאומיים מאיימים יותר ויותר.

עכשיו בא Spectre וטוען שכל אותם ארכי נבלים, והארגונים אותם הובילו, היו בפועל חברות בת צנועות של המגה ארגון פשע ,בהנהגתו של הארכי נבל האמיתי, שבפועל שלט בכולם ותמרן את כולם לכל אורך הדרך, ורק עכשיו מצא זמן מסך לעצמו.

את דמותו של פרנץ אוברהאוזר, המוכר גם כארנסט בלופלד (אחד מנבלי בונד הקלאסיים שכבר הופיע בכמה סרטים קודמים בסדרה), מגלם כריסטוף וולץ, המוכיח (שוב) שבלי תסריט ובימוי של קוונטין טרנטינו הוא הופך מגאון שטני לאסופה של קלישאות על דמות האיש הרע עם המבטא. איפה הוא ואיפה הופעתו המצמררת של חבייר ברדם ב"סקייפול"?

באשר לליאה סיידו הצרפתייה: היא אמנם יפה וכריזמטית להפליא, אבל התסריט לא מאפשר לה להתפתח מעבר לדילמה הקלאסית של נערות בונד: "מצד אחד הוא הרג את אבא שלי, אבל מצד שני ממש בא לי עליו".

אז מה נשאר לנו? סצינת פתיחה מרהיבה, טכנית וויזואלית, המתרחשת במכסיקו סיטי על רקע פסטיבל המתים המסורתי... מינון גבוה של הומור בעיקר בהשוואה ל"סקייפול" הקודר... ועלילת משנה מיותרת לחלוטין על (עוד) ניסיון של גורמים בממשל הבריטי לבטל את תוכנית הסוכנים החשאיים עם הרישיון להרוג.

כל השאר זה בעיקר עוד מאותו הדבר, כלומר אתרי צילום אקזוטיים ברחבי העולם (רומא, טנג'יר, אוסטריה)... מרדפי מכוניות המאובזרות בכלי משחית חדשניים... נשים יפהפיות עם גוף אתלטי וגמיש (בעיקר בגלל שהן מאבדות את חוט השדרה ברגע שהן רואות את בונד)... וסוכן חשאי מיתולוגי אחד, השובר הפעם את שיאי הסיבולת הפיזית של עצמו כאשר הוא מזנק למיטה עם נערתו התורנית, בערך דקה וחצי אחרי שחטף מכות רצח שהיו מאשפזות כל בן אנוש נורמלי לכמה חודשים.

לסיכום: עדיין ספק יעיל של אקשן מבדר, אבל נופל בהרבה מקודמו.

לעוד ביקורות סרטים חדשים בקולנוע ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה