התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: Goodnight Mommy
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 28.11.2015 14:39
מתי שהוא במהלך השנים הקרובות יתפתה אולפן הוליוודי להפיק גרסה אמריקנית לסרט האימה הגרמני. בינתיים כדאי לצפות במקור

Goodnight Mommy

Goodnight Mommy (לילה טוב אימא)... ז'אנר: אימה, מתח... בימוי: סברין פיאלה, ורוניקה פרנץ... שחקנים: סוזן וסט, לוקאס שוורץ, אליאס שוורץ... זמן: 99 דקות

הנה הימור לא מסוכן מדי: מתי שהוא במהלך השנים הקרובות יתפתה אולפן הוליוודי להפיק גרסה אמריקנית לסרט האימה הגרמני, שביימו במשותף סברין פיאלה וורוניקה פרנץ האחראיות גם לכתיבת התסריט.

כאשר זה יקרה, רוב הסיכויים שהבמאי-תסריטאי אם. נייט שאמאלאן יופקד על העיבוד והבימוי. משהו באווירה, הקצב, העיצוב וכמובן הטוויסט המגיע בסוף והופך את העלילה על פיה, מתאים כמו כפפה ליד ליצירותיו המוקדמות והמוצלחות יחסית של שאמאלאן, ובראשן "החוש השישי".

כמו שובר הקופות המפתיע ההוא, גם את Goodnight Mommy צריך לראות פעם אחת כדי לגלות את ההפתעה בסיום, ואז לצפות בו פעם נוספת כדי להבין שהרמזים היו שם לכל אורך הדרך, ברורים ובוהקים, רק שאיכשהו הצופה החמיץ אותם או לפחות לא פירש אותם נכון.

לראיה, אפילו הפוסטר הרשמי של הסרט מכוון את הצופה אל הנבל האמיתי, אבל זה אינו מבין את הרמז עד שהוא נחשף אליו במפורש. זה המקסימום שאפשר לגלות בלי לגלוש לספוילר בוטה מדי.

Goodnight Mommy הוא סרט אימה הבנוי על הפחדה באמצעות מה שלא רואים, או חושבים שעומדים לראות - וזה אפקטיבי בהרבה ממעט הדם שבפועל מוקז על המסך. זוהי אימה פסיכולוגית מעיקה. תחושה תמידית של סף אסון. הצופה יודע כל הזמן שמשהו בסיסי לא בסדר בסיטואציה המוצגת בפניו, אבל קשה לו להניח אצבע על הסיבה המדויקת גם כאשר האירועים הופכים אלימים ומטורפים יותר ויותר.

זהו גם סרט אינטימי ומהודק בכל המובנים. כמעט כל הסצינות מתרחשות בבית מבודד השוכן בלב נוף כפרי ופסטורלי, אבל מבפנים הוא נראה כמו לופט עירוני מעוצב ומנוכר. בסצינה היחידה בה הסרט מחליף מיקום, לטובת הישוב הסמוך, הוא מציג רחובות כמעט נטושים למראה שרק כמה דמויות סוריאליסטיות משוטטות בהן. הכול נראה כמו חלום בלהה, טריפ גרוע, ולא כמציאות ממשית שאפשר להבין את חוקיה.

Goodnight Mommy

תאומים זהים שמגלמים תאומים זהים

רוב הזמן יש רק שלוש דמויות על המסך. אחת היא האם (סוזן וסט), השבה לביתה אחרי שעברה ניתוח קוסמטי. ראשה עטוף כולו תחבושות, ורוב הזמן היא תחת השפעת משככי כאבים וכמעט ולא מתקשרת עם סביבתה. הסרט אינו מפרט את הסיבות לניתוח, כשם שהוא מקמץ עקרונית ברקע כללי, ומותיר בידי הצופה רק פיסות מידע ורמזים בעזרתם הוא מפענח בהדרגה את המתרחש: סרטון וידיאו שהאם צלמה לאתר הכרויות... באתר נדל"ן בה היא מציעה את הבית למכירה. בעזרתם מבינים שהיא מנסה להתחיל חיים חדשים אחרי טראומה שריסקה את התא המשפחתי החם הקיים עכשיו רק בתמונות ישנות.

שתי הדמויות הנוספות הם התאומים הזהים אליאס ולוקאס (אותם מגלמים תאומים זהים ששמותיהם אליאס ולוקאס), המבלים יחד מזריחה עד שקיעה.

למרות שמדובר באם ובשני בניה, התקשורת ביניהם מנוכרת ונוקשה. מהר מאד מבינים גם שני התאומים שמשהו לא כשורה, ומתחילים לחשוד שמתחת למעטה התחבושות האישה החיה איתם בבית אינה באמת אמם.

ואז הם נחושים בדעתם לגלות להיכן נעלמה האם האמיתית, ומנקודה זו העניינים רק מדרדרים עד לסצנת סיום שהיא מהאיומות שנראו בשנים האחרונות בקולנוע.

כאמור, כל מה שחשבתם שאתם מבינים הוא לא בהכרח האמת, כולל זהותה של המפלצת האמיתית בבית ומה שהיא מסוגלת לעולל.

אין מקום לטעות במקורותיו האירופאים של Goodnight Mommy. סרט גרמני שצולם באוסטריה, וביגוד למיינסטרים ההוליוודי אינו מנסה לרגע להתחנף לצופה או להקל עליו, אלא משמר ארומה אמנותית, יעילה, מנוכרת ומאיימת.

אין פסקי זמן הומוריסטיים, אין דמויות משנה מיותרות, אין סצינות שלא חייבות להיות שם. התוצאה, לעיתים, איטית וקשה לעיכול - אך בסופו של דבר עושה בדיוק מה שסרט אימה משובח צריך לעשות: מערערת, מורטת עצבים ועוכרת שלווה.

לסיכום: הסרט שיגרום להורים לנעול בלילה את דלת חדר השינה.

ועוד השבוע בדי.וי.די:

Amy (איימי).

הסרט הדוקומנטרי המצליח מבית היוצר של הבמאי אסיף קפדיה, המתעד את עלייתה ונפילתה של הזמרת הבריטית איימי ווינהאוס, שמתה בגיל 27 אחרי שנים ארוכות בהן סבלה מבולימיה וצרכה כמויות של אלכוהול וסמים. קפדיה יצר סרט מרתק וסוחף שאורכו (למעלה משעתיים) כמעט לא מורגש.

אז נכון, כיוצר דוקומנטרי הוא אמור להביא עובדות ולא לתמרן אותן (הסרט מציג במפורש את מיץ', אביה של וויינהאוס, ובעלה לשעבר בלייק פילדר כאחראים להידרדרותה), ועדיין זהו מסע נדיר לנבכי נפשה של אחת המבצעות-יוצרות הגדולות של המילניום הנוכחי. מי שהחמיץ בבתי הקולנוע, חייב לעצמו השלמת החוויה, וגם מי שאינו נמנע עם מעריציה של וויינהאוס יתאהב בילדה-אישה המיוסרת שנדמה שכישרונה האדיר הלך תמיד יד ביד עם ההרס העצמי המולד שלה.

לסיכום: מרתק, מרגש ובעיקר עצוב עד כאב.

Some Kind of Beautiful (כמו מאהב אנגלי).

הבמאי טום ווהן מתמחה בדרמות ובקומדיות במשקל נוצה ("מה שקורה בווגאס", "צעדים קיצוניים", "מרגלת מתבגרת"), הנשכחות מלב 5 דקות אחרי השקתן.

סרטו הנוכחי, שנקרא במקור How to Make Love Like an Englishman, אינו שונה. מה שמציב אותו כמועמד אידיאלי לתפקיד שורף שעה וחצי מול המסך הביתי בעונת החגים.

פירס ברוסנן ההולך ומקשיש' מגלם את ריצ'רד, מרצה לשירה אנגלית באוניברסיטת קיימברידג' היוקרתית, שעיניו הנוגות והמבטא הבריטי המתנגן שלו מהלכים קסם על סטודנטית אמריקאית בשם קייט (ג'סיקה אלבה). השניים הופכים לזוג, היא נכנסת להריון, הם עוברים לארצות הברית במטרה להתחיל חיים חדשים ואז נפרדים. כדי להישאר קרוב לבנו ריצ'רד חייב למצוא עבודה שתעניק לו אשרת שהיה בארצות הברית, ובמקביל הוא מתחיל לפתח רגשות כלל לא משפחתיים כלפי אוליביה (סלמה הייק), אחותה הבוגרת של קייט.

לסיכום: לחייך ולשכוח כבר אמרנו?

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה