התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט חדש: Creed
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 02.12.2015 16:53
למרות שמו, בפועל תראו את "רוקי 7" - הסרט המחזיר לראשונה מזה 9 שנים את את סילבסטר סטלונה בן ה-69 כגדול המתאגרפים הקולנועיים בכל הזמנים

Creed (קריד)... ז'אנר: דרמה, ספורט... במאי: ריאן קוגלר... שחקנים: מייקל בי.ג'ורדן, סילבסטר סטלונה, טסה תומפסון, פליסיה ראשיד, טוני בילו... זמן: 133 דקות

כותב שורות אלה לא היה שותף להתלהבות מ-Fruitvale Station, סרטו הראשון באורך מלא של הבמאי ריאן קוגלר שהיה אחד המדוברים בארצות הברית לפני שנתיים.

הדרמה העצמאית דלת התקציב ההיא התבססה על סיפורו האמיתי של אוסקר גרנט, צעיר שחור שניסה להיחלץ ממעגל האלימות בו גדל אך נורה בשוגג למוות בידי שני שוטרים לבנים.

הסרט הפך את קוגלר לשם חם בהוליווד, אך מאחורי הנושא האקטואלי הרגיש (אלימות מופרזת של שוטרים לבנים נגד הקהילה האפרו-אמריקנית) הסתתר בימוי בוסרי ולא מעניין במיוחד. קוגלר לא הצליח לגרום לצופה להתחבר רגשית לאוסקר גרנט, ולכן מותה הידוע מראש של הדמות נתפס כעוד טרגדיה מהסוג המתרחש כמעט מדי יום בשכונות עוני בארצות הברית.

עדיין, ריאן קוגלר השכיל למנף את המומנטום ובסרטו החדש כבמאי-תסריטאי כבר עמדו לרשותו תקציב של 35 מיליון דולר; וחשוב מכך: גיבוי של אחת הסאגות הקולנועיות המצליחות בתולדות הקולנוע האמריקני בכל הזמנים.

Creed, למרות שמו, הוא בפועל "רוקי 7" - הסרט המחזיר לראשונה מזה 9 שנים את גדול המתאגרפים הקולנועיים בכל הזמנים, רוקי בלבואה, ואת סילבסטר סטלונה בן ה-69 לתפקיד שהפך אותו לכוכב על בשנת 1976.

זהו מהלך מעניין לא פחות מהסרט עצמו. 40 שנה חלפו מאז כתב סטלונה את התסריט לסרט "רוקי" המקורי, ומאז היה מעורב בכתיבת כל הסרטים בסדרה וביים ארבעה מהם. זוהי הפעם הראשונה בה העניק ליוצר חיצוני אישור לכתוב את הדמות ולביים אותה כאשר הוא מסתפק במשחק בלבד, והחלטה זו הובילה למפגן הדרמטי המרשים ביותר בקריירה רבת השנים שלו.

סטלונה לא רק נראה בן 69, אלא גם נע ומדבר כזקן חולה ושברירי. בסצינת הסיום של הסרט הוא בקושי מצליח לטפס בגרם המדרגות שהפך, בזכות סרטי רוקי, למפורסם בעיר פילדלפיה - אותן מדרגות עליהן דילג בקלילות בסצנות האימונים, על רקע נעימת הנושא המפורסמת לא פחות של סרטי הסדרה.

זהו רוקי אנושי, בודד ופגיע מאי פעם: המתאגרף הזקן שתהילתו מאחוריו, בנו היחיד רוברט חי בקנדה ובקושי מתקשר איתו, והוא עדיין מנהל מסעדה איטלקית קטנה בשם "אדריאן" (על שם אשתו האהובה שמתה ממחלת הסרטן) כאשר רק רוחות הרפאים המתרבות של חבריו משכבר (המצטרף הטרי לרשימה הוא חברו הנרגן פולי) מארחות לו לחברה.

אז איך בונים סרט אגרוף סביב דמות ראשית שכבר לא מסוגלת להתאגרף? חוזרים למי שהיה יריבו הגדול של רוקי בזירה והפך לחברו הקרוב - אפולו קריד, אלוף העולם במשקל כבד, שהעניק לו את ההזדמנות הראשונה להילחם על התואר.

אותו קריד, מתברר, ניהל בסתר רומן עם אישה שהרתה וילדה בן בשם אדוניס. כמו שכל מי שצפה בסרט "רוקי 4" יודע, קריד האב מצא מותו בזירה בקרב מול האלוף הרוסי איבן דרגו ומעולם לא הכיר את בנו.

גנום הלוחם המולד

אדוניס התייתם בילדותו גם מאמו, והעביר שנים במשפחות אומנות ובבתי יתומים עד שאלמנתו של אפולו, מריאן (פליסיה ראשיד), מאתרת אותו ומחליטה לגדל אותו כבנה. הנער האלים הופך לאיש צווארון לבן מחונך ומהוגן, אוחז במישרה טובה בחברה גדולה, אך גנום הלוחם המולד שלו מושך אותו שוב ושוב אל זירת האגרוף. הוא אף נוסע בסופי שבוע מלוס אנג'לס למקסיקו ומשתתף בתחרויות מקומיות כדי לפרוק אדרנלין.

בסופו של דבר מתפטר אדוניס (המזדהה בשם דוני ג'ונסון) מעבודתו ונוסע לפילדלפיה לאתר את חברו-יריבו הוותיק של אביו, רוקי בלבואה, ולשכנע אותו להפוך למאמנו כדי שיוכל לבנות קריירה כמתאגרף.

רוקי מסרב בהתחלה, אך בהמשך משתכנע - ומנקודה זו מתחיל תהליך שחוק קולנועית אך יעיל עלילתית של בניית יחסי תלמיד-מורה. הצעיר לומד להתמודד עם עברו וחולשותיו, אך גם המנטור הזקן שובר את חומת בדידותו ומבין שעדיין יש תכלית לקיומו.

גם קריד הצעיר וגם בלבואה המבוגר, יזדקקו לכל כוחות הנפש כאשר הגורל מזמן למתאגרף המתחיל אתגר בלתי אפשרי לכאורה: קרב ראווה מול אלוף העולם הנוכחי, אנגלי שחצן בשם ריקי "היפה" קונלן. כמו בסרט רוקי המקורי, המתאגרף האלמוני מקבל הזדמנות חד פעמית להוכיח לעולם שהוא קורץ מחומר הגלם של אלופים.

כבמאי וכתסריטאי, ריאן קוגלר לא השתפר משמעותית מאז Fruitvale Station. הסרט מתנהל רוב הזמן באיטיות, התסריט לא מנצל במלואן את הכריזמה והכישרון של מייקל בי. ג'ורדן ולא תמיד הצופה מבין מה מניע את אדוניס.

מצד שני, אין עוררין על אהבתו של קוגלר לסרטי רוקי. סצינות רבות ב Creed הן, בפועל, חידון טריוויה למעריצי הסדרה - וככזה מאפשר להן לעשות מה ש-Fruitvale Station לא איפשר: לעקוב בעניין אחרי התפתחות העלילה.

פרידה מכובדת בקרב מדמם

קוגלר לא מפחד לביים כמו מעריץ, ולבנות סצינות שלמות הנעות על קו התפר בין חיקוי להומאז'. יש אפילו נעימת נושא חדשה הנשמעת כמו נעימת האימונים הקלאסית של רוקי, והיא מתנגנת על רקע סצינה בה קריד רץ ברחובות פילדלפיה כאשר להק אופנוענים מלווה אותו ומעודד אותו. אין מה לעשות, זה מרגש.

הברקה נוספת היא צילום סצינת קרב האגרוף המקצועי הראשון של קריד בשוט אחד ארוך, בו המצלמה נעה בין שני היריבים בתזזיתיות. זהו מהלך מרשים, וחבל שלא נעשה שימוש באותה טכניקה גם בקרב האגרוף הארוך והמדמם בהרבה המסיים את הסרט.

מעל הכול, Creed ייזכר בזכות הופעתו הנוגעת ללב של סילבסטר סטלונה המזכיר, פעם נוספת, כיצד הפך רוקי בלבואה לאחת הדמויות האהובות בהיסטוריה של הוליווד. אם זוהי אכן הפעם האחרונה בה הוא מגלם את התפקיד (כפי שמבטיחים מפיקי הסרט), אין פרידה מכובדת מזו.

לסיכום: ניצחון, גם אם לא בנוק-אאוט.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה