התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

סרט חדש: The Hateful Eight
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 11.01.2016 16:28
כל מי שהולך לסרט של הבמאי קוונטין טרנטינו יודע שבשלב מסוים ישטפו נהרות דם את המסך. בסרטו החדש הוא מקמץ בתחמושת ושומר אותה לגראנד פינאלה

The Hateful Eight (שמונת השנואים)

The Hateful Eight (שמונת השנואים)... ז'אנר: מערבון, דרמה... במאי: קוונטין טרנטינו... שחקנים: סמואל אל. ג'קסון, קורט ראסל, ג'ניפר ג'ייסון לי, וולטון גוגינס, טים רות, מייקל מרסדן, ברוס דרן, דמיאן בשיר, צ'נינג טאטום... זמן: 187 דקות

ביותר מ-20 שנות קריירה קוונטין טרנטינו היה מעורב בכמה כישלונות קולנועיים כמפיק שותף, תסריטאי או שחקן אורח. כבמאי, לעומת זאת, הוא חתום על שני פלופים בלבד: "ג'קי בראון", סרטו הראשון אחרי הזינוק המטאורי עם "ספרות זולה", שסבל מכל הבעיות של "תסמונת האלבום השני", ו -Grind House שביים במשותף עם חברו רוברט רודריגז כמחווה לסרטי הטראש בהם צפה כנער.

מוקדם לדעת בוודאות, אבל יש סיכוי סביר ש-The Hateful Eight ייזכר בדיעבד ככישלון השלישי.

עובדה היא שהסרט לא זכה בסוף השבוע בפרס משמעותי בתחרות "גלובוס הזהב" (הפרה-אוסקר), ויצא רק עם פסלון אחד למלחין האיטלקי המוערך והוותיק איניו מוריקונה.

לא שמדובר בסרט רע, להיפך, אבל טרנטינו מותח בו עד קצה גבול היכולת את סבלנותם (וסובלנותם) של הצופים. זהו מפגן אגו-מאניה טהור, המצהיר לכל אורכו המופלג (יותר מ-3 שעות): "אני עושה את זה כי אני יכול".

למעשה, הסרט הוא סגירת מעגל יותר מפאזה חדשה. מאין חזרה לסיטואציה הבסיסית של "כלבי אשמורת", סרטו המפורסם הראשון של טרנטינו משנת 1992, העתקה שלה לז'אנר המערבונים - ואז כתיבתו מחדש כפי שמן הסתם רצה לעשות כבר אז אך מעמדו כטירון נטול קרדיט לא איפשר לו.

למי ששכח, "כלבי אשמורת" עסק בחבורת פושעים שחברו לשוד כושל, ובעוד המשטרה דולקת אחריהם הם מתבצרים במבנה תעשייתי נטוש ומנסים לברר מי מהם הוא האחראי להלשנה.

The Hateful Eight (שמונת השנואים)

מי ישלוף יותר מהר

The Hateful Eight מתרחש, כמעט כולו (פרט ל-40 הדקות הראשונות המצולמות בתוך כרכרה נוסעת), בפונדק שהוא מעין תחנת דלק של המאה ה-19; חור באמצע שומקום בו עוצרים לנוח, לאכול, לישון ולטפל בסוסים.

המיקום הוא מדינת וויומינג, בחוץ משתוללת סופת שלגים, מלחמת האזרחים האמריקנית היא זיכרון טרי שהותיר פצעים פתוחים שדי בגירוי הקל ביותר לגרום להם לדמם מחדש.

ולתוך החלל הקלאוסטרופובי הזה משליך טרנטינו קבוצת עוברי אורח שלכאורה אין ביניהם קשר, אך ככל שמתקדמת העלילה מתברר שהם הגיעו לאותו מקום ובאותו זמן למען מטרה מוגדרת - והשאלה היחידה (דילמת מערבונים קלאסית) היא, מי ישלוף יותר מהר.

אם סרטו הקודם, "ג'נגו ללא מעצורים", היה אפוס מסע רחב-יריעה, הסרט הנוכחי מתרחש כולו במהלך יממה אחת במיקום אחד.

טרנטינו התעקש לצלם את הסרט בפילם ולא בציוד דיגיטאלי, במטרה לשחזר את המראה המיושן והצבעים העמוקים שאיפיינו את המערבונים הקלאסיים.

כך הוא גם גייס את המלחין האיטלקי האייקוני אניו מוריקונה, החתום על עשרות נעימות למערבונים קלאסיים, ליצירת הפסקול.

עדיין אין עוררין על כך שמדובר קודם כל בסרט של טרנטינו. התסריט דואג לכך. אף אחד לא כותב דיאלוגים כמוהו, ולו היו קושרים את עיניו של הצופה ומכניסים אותו לאולם בלי לספר לו איזה סרט מוקרן, הוא היה מזהה בתוך כמה דקות מהאזנה בלבד באיזה יוצר מדובר.

טרנטינו מנצל את עמדת הכוח העכשווית שלו בהוליווד עד תום וב-The Hateful Eight הוא דוחס כמות בלתי נתפסת של מלל;שלוש שעות במהלכן כל הדמויות מדברות ללא הפסקה, אם צריך או לא צריך, ובסצינות מסוימות חוזרות על אותם משפטים ארבע וחמש פעמים.

מצד אחד, זו עשייה קולנועית מדהימה במהלכה נוצר קצב באמצעות דיבור, ואשליה של פעולה כאשר בפועל לא קורה דבר. מצד שני, זה מתיש. מצד שלישי, זה כנראה בדיוק מה שהבמאי רוצה - להביא את הצופה למצב של סף תרדמת ואז להכות בו בפרץ אדיר של אלימות.

The Hateful Eight (שמונת השנואים)שחקנים מהליגה הלאומית

הרי כל מי שהולך לסרט של טרנטינו יודע שבשלב מסוים ישטפו נהרות דם את המסך, השאלה היא רק מתי. ב-The Hateful Eight הוא מחכה, ומחכה, ואז מחכה עוד קצת... בונה במיומנות של אלוף שחמט את רגע ההכרעה... מגיש אקספוזיציה פרטנית של הדמויות, בונה מערך יחסים מורכב ביניהן, דואג שעד הרגע האחרון אף אחד לא יידע מי לצידו ומי נגדו.

כדי שזה יעבוד, צריך שחקנים מהליגה הלאומית. פגם הכי קטן בביצוע או בכימיה, ואתה נשאר עם אנשים יושבים בחדר ומברברים עצמם לדעת. אבל טרנטינו הוא גם אשף הליהוק. לא רק בוחר את הקרם דה- לה-קרם, הוא דואג כמעט בכל סרט חדש שלו לשלוף מהנפטלין כוכב עבר דועך, ואז מצית בו מחדש להט יצירה מרשים כל כך שאין לצופה ברירה אלא לתהות איך נתנו לו/לה להיעלם מלכתחילה.

ב"ספרות זולה" הוא השיב מהמתים את ג'ון טרבולטה. בסרט הנוכחי הוא עושה את זה לקורט ראסל, שהקריירה שלו נכנסה לתרדמת לפני עשור בעקבות התרסקות הסרט "פוסידון" בכיכובו, ולג'ניפר ג'ייסון לי שבגיל 53 נראה שאוסקר שחקנית המשנה על הופעתה בסרט כבר מונח בכיסה.

וכמובן, יש את האס הקבוע סמואל אל. ג'קסון. שחקן מצוין שהפך מרצון לבדיחה הוליוודית, היות ונראה שהוא מתחייב להפקות בלי לקרוא את התסריט, העיקר להיות נוכח בכל מותחן סוג ג' המופק בשנים האחרונות. אבל כאשר ג'קסון מגיע לסט של קוונטין טרנטינו הוא נזכר שהוא שחקן - ואז הוא מפגיז.

זה לא סרט של טובים ורעים. אנשי החוק (ג'קסון, ראסל, וולטון גוגינס) אלימים ומטורפים לא פחות מהפושעים (ג'ייסון לי, צ'נינג טאטום), ושני הצדדים מקיזים כמות שווה של סילוני דם ופיסות מוח מנשים וגברים המוצאים מותם רק בגלל שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

עדיין, יחסית לסרטיו הקודמים טרנטינו מקמץ הפעם בתחמושת ושומר אותה לגרנד פינאלה. רוב הזמן הוא מעלה בהדרגה את רמת הטסטוסטרון בין דמויות הרוויות בו ממילא, מתמקד בטון דיבור מאיים ובמבטים היכולים להרוג, ואז נותן לצופה לנחש מי יירה במי.

רמז: זה לא מי שחשבתם.

לסיכום: גיקים של קולנוע יזכו לתרגיל מבריק בכתיבה ובהעמדה של סצנות, בתחפושת של מערבון.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית, מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה