התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ארועים - יוצאים לקולנוע

צפייה ביתית: Son of Saul
מאת: טל פרי, כתבנו לענייני תרבות | פורסם: 05.05.2016 18:11
סרט השואה האולטימטיבי, שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, ניקה מהמסך כל אלמנט של דרמה הוליוודית והשיג טיפול בהלם... ועוד 2 מבדרים קלילים


Son of Saul (הבן של שאול)... ז'אנר: דרמה, מלחמה, מתח... במאי: לזלו נמש... שחקנים: גזה רוריג, לוונט מולנר, אורס רצ'ין, ירזי ולזאק, סנדור זוסטר... זמן: 107 דקות

סרט השואה ההונגרי, שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, מגיע בפורמט צפייה ביתית ומי שחשב שהחוויה הקולנועית הייתה קשה לעיכול יתמודד עם אתגר קשה אפילו יותר.

למי ששכח, או לא ידע, מדובר בסרטו הראשון באורך מלא של הבמאי לזלו נמש בו מככב גזה רוריק, חברו הקרוב שניסיונו היחיד במשחק היה תפקיד משנה בכמה פרקים של סדרת טלוויזיה ששודרה בשנת 1989. עדיין, רוריק התלהב מהקונספט הייחודי של הסרט ושכנע את נמש שיצליח לעמוד במשימה.

Son of Saul מתרחש במחנה השמדה במזרח אירופה בשלהי מלחמת העולם השנייה, כאשר רוב האסירים לא מודעים לחיסול ההמוני של יהודים שזה עתה הורדו מהרכבות והובלו ישירות אל תאי הגזים.

קומץ החשופים למלוא הזוועה הם הזונדר-קומנדו, הידועים בכינוי "יודעי הסוד". הם אלו שתפקידם, אולי הנורא ביותר במחנה, הוא ללוות את הגברים, הנשים והילדים אל מותם תוך שימוש בתירוץ שמדובר במקלחות, להמתין עד שהציקלון B יעשה את מלאכתו ואז לפנות את הגופות למשרפות ולמיין את חפצי הערך שנותרו מאחור.

כותרות הפתיחה של הסרט מבהירות שאנשי הזונדר-קומנדו עצמם מיועדים לחיסול בתוך חודשים ספורים; הנאצים לא רצו להותיר בחיים עדים שידעו יותר מדי.

מת-חי מהלך

מנקודת המוצא הזו נפתח הסרט, המתועד כמעט לכל אורכו במצלמה המכוונת ישירות אל פניו של שאול, הדמות הראשית. כל מה שמתרחש במחנה ההשמדה נראה (ונשמע) ברקע, כאשר רוב הזמן אנחנו צופים רק בפניו הקפואות וחסרות ההבעה של גזה רוריק - ומנסים, דרכו, לקלוט את גודל הסיוט.

זהו קונספט ויזואלי פשטני, אך מחריד ביעילותו. נמש סיפר, בראיונות רבים, שניסה ליצור את סרט השואה האולטימטיבי בכך שניקה מהיצירה כל אלמנט של דרמה הוליוודית (אין מוזיקה, עריכה, מידע פרטני על עברם של הדמויות וכמובן שאין רומנטיקה - רק בסצינה אחת מופיעות נשים). במילים אחרות, נמש רצה והשיג טיפול בהלם.

שאול מתחיל את הסרט כמת-חי מהלך, שכבר השלים עם סופו המתקרב ובמידה רבה מייחל לו. 7 הדקות הראשונות, המציגות את ההשמדה המהירה והשיטתית של משלוח יהודים מהגטאות, חושפות את הצופה לראשונה לטכניקת הצילום של Son of Saul והדרך בה היא הולמת בקרביים. אבל אז מגיע הטוויסט. בערימת הגופות מתגלה נער הנושם עדיין, ולמרות שהוא נופח את נשמתו אחרי כמה דקות מורה הקצין האחראי לנתח את גופתו כדי לברר מדוע שרד יותר מהאחרים.

שאול לוקח את הגופה למרפאה, ואז מתחנן בפני הרופא (בעצמו אסיר יהודי) לאפשר לנער קבורה יהודית בנוכחות רב. בשלב מאוחר יותר טוען שאול שהנער המת הוא בנו. אין לדעת אם מדובר באמת, או בניסיון אחרון של אדם ששפיותו כבר מוטלת בספק למצוא גאולה. דבר אחד ברור: שאול מוצא מטרה המעוררת אותו לחיים ונותנת לו את האומץ להיאבק ולנסות לשרוד.

קשה להמליץ בלב שלם על הצפייה ב-Son of Saul. חובבי קולנוע במובנו הטכני יסתקרנו מהשימוש יוצא הדופן במצלמה, אך הצופה הסטנדרטי המעדיף ממילא סרטים מבדרים וקלילים יזכה לאתגר כמעט בלתי אפשרי. ב"רשימת שינדלר" המיתולוגי הצליח סטיבן שפילברג לעשות את הלא יאמן, ושילב בהצלחה דרמת מוסר הוליוודית ותיעוד אמין וקורע לב של זוועות השואה. נמש יודע שהוא לא שפילברג, ומוותר מראש על הפן הדרמטי המרכך את כאב החיטוט בפצע המדמם.

התוצאה מרשימה, אך גם קשה מנשוא.

לסיכום: על אחריותכם.

עוד השבוע בדי.וי.די:

Ride Along 2 (שחק אותה שוטר 2).

ההשוואה המתמדת בין הקומיקאי הלוהט קווין הארט ואדי מרפי מעולם לא הייתה מופרכת יותר. שניהם מתמחים בגילום דמויות תזזיתיות שאינן סותמות את פיהן, אבל כאן מסתיים הדמיון. מרפי גילם, בהצלחה גדולה, אפרו-אמריקני גדוש טסטוסטרון וביטחון עצמי הנכנס לכל סיטואציה בשליטה עצמית מלאה. הארט חוזר שוב ושוב לדמות הפחדן הנוירוטי, היוצר אפקט קומי בכך שהוא מנסה להשתלט על אירועים הגדולים עליו בכמה מספרים (תרתי משמע, היות וקומתו הנמוכה היא אלמנט קבוע בסרטיו).

Ride Along המקורי השתמש באפקט הקומי השחוק לעייפה של החיבור בין השוטר הטירון והלוזר הרכרוכי בן ברבר והיפוכו המוחלט, הבלש חמור הסבר והזאב הבודד ג'יימס פייטון (הראפר אייס קיוב). מובן שג'יימס מזלזל בבן ורואה בו רכיכה עודפת, אך למרבה הצער מדובר בבחיר ליבה של אחותו אנג'לה, מה שמכריח את השניים לשתף שוב פעולה. הפעם הם יוצאים למיאמי במטרה ללכוד איש עסקים מושחת המנהל רשת להברחת סמים, ונעזרים בהאקר סיני חרמן (קן ג'ונג) ובשוטרת מקומית קשוחה (אוליביה מאן).

לסיכום: מותחן פעולה קומי בו כל מהלך צפוי עשר דקות מראש, ועדיין מספק שעה וחצי פלוס של בידור ראוי. זמן: 102 דקות.

Jane Got a Gun (לג'יין יש אקדח).

אולי זה הקשר הישראלי, אבל כותב שורות אלה באמת קיווה שבסיום סאגת הייסורים שלוותה את הפקת המערבון בכיכובה ובהפקתה של נטלי פורטמן (הבמאית המיועדת פרשה אחרי יומיים על הסט, שחקנים ידועי שם לוהקו ונטשו, הבמאי הנבחר לוהק בהתראה של 24 שעות, חברת ההפצה קבלה רגליים קרות) נזכה בכל זאת למוצר ראוי. למרבה הצער, Jane Got a Gun הוא בעיקר תזכורת כואבת לסרט רב הפוטנציאל שלא צולם מעולם.

ג'יין (פורטמן) היא אישה צעירה ואסרטיבית שעברה האפל ורב התלאות נחשף בהדרגה בסדרה של פלאשבקים, בעוד בהווה היא נאלצת לחדש את הקשר עם מאהב לשעבר (ג'ואל אדג'רטון) בניסיון נואש להגן על בתה ובעלה הפצוע מכנופיית מפירי חוק המבקשים נקמה. אדג'רטון הוא גם השחקן ששכתב את התסריט והזעיק לסט את חברו, הבמאי גאווין או'קונור, בניסיון להציל את ההפקה הטובעת. זו אולי הסיבה שהוא היחיד המשקיע אנרגיה אמיתית בגילום תפקידו, בעוד שאר השחקנים (כולל פורטמן) נראים כאילו הם רק מבקשים לסיים וללכת הביתה.

לסיכום: בסיס עלילתי מבטיח הולך לאיבוד בסרט איטי ומבולבל. זמן: 98 דקות.

לעוד ביקורות סרטים חדשים ולצפייה ביתית מאת טל פרי

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה