התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

ביטחון וטרור

ספר חדש מגולל את עלילות יחידת החיסול "כידון" של המוסד: ראיון בלעדי עם אחד ממחברי הספר
מאת: מאיר דורון, מיוחד ל-ILU | פורסם: 11.07.2012 01:51
ספר חדש, "מלחמות הצללים של ישראל", שרואה אור השבוע בארה"ב ובישראל, מגלה יותר מטפח על היחידה הסודית ביותר, שביצעה את החיסולים הממוקדים של מדענים באיראן

spies_cover.png
"מלחמות הצללים של ישראל" הם תמיד נושא מרתק. וכאשר כותבים עליהם כתב הרדיו הבכיר של CBS דן רביב והעיתונאי הישראלי המוערך יוסי מלמן (בעבר כתב "הארץ" והיום פרשן 'וואלה!'), הדברים גם מתקבלים כאמת תעודית-עיתונאית.
הספר Spies Against Armageddon: Inside Israel’s Secret Wars ייצא לאור בארצות הברית השבוע ובגירסתו העברית, "מלחמות הצללים של ישראל", יופיע בהוצאת 'ידיעות אחרונות'.

להלן ראיון מיוחד ל-ILU  עם הסופר והעיתונאי יוסי מלמן (בתצלום משמאל בהמשך):
 

בספר מתוארת פעילותה של יחידת החיסול "כידון" של המוסד, שמעת לעת נעשה בהם שימוש בהתנקשויות באויבי ישראל ובמעשי חבלה, מבלי להשאיר עקבות. תוכל לתאר סיפור מהפחות ידועים הקשור ביחידת "כידון"... מתי הוקמה? מי הקים אותה? איזה אנשים מגוייסים אליה ואיך? ומהו הפרופיל של סוכן ביחידה?
מלמן: "כידון" הוקמה בעקבות הטבח במינכן לצורך מבצעי החיסולים של אנשי 'ספטמבר השחור'. בניגוד לדיעה הרווחת לא היתה הוראה של גולדה מאיר לחסל את כל מי שהשתתף, תיכנן או סייע בטבח - המטרה, כפי שצבי זמיר (שהיה אז ראש המוסד) הסביר לנו, הייתה לפגוע בתשתיות אש"ף באירופה ולהכניס אותם למגננה כדי לשבש את יכולתם העתידית לבצע פיגועים. אם אתה חרד לבטחונך אתה תתקשה לתכנן מבצעים התקפיים. זה היה ההיגיון. ובעניין זה אנו גם מלגלגים על  סרטו של שפילברג 'מינכן', שקנה חתול בשק מנוכל ושקרן בשם יובל אביב-אביוף שכתב את הספר עם עיתונאי קנדי, שבו הציג עצמו כמי שהיה מפקד החיסולים במוסד.
המשימה אז, ב-1972, הופקדה בידי יחידת המבצעים של המוסד, "קיסריה", שבראשה עמד אז מייק הררי. לימים, "קיסריה" היה לאגף במוסד שעיקר עבודתו היתה מאז ומתמיד הטיפול ב"לוחמים" - סוכנים ישראלים שמוכנסים בכיסוי עמוק למדינות ערב. כולם מכירים את סיפורו של המרגל הישראלי בדמשק אלי כהן; אנו מספרים על עוד סוכן כזה שפעל במצרים לפני מלחמת יום הכיפורים ועל שלמה גל, שאחר כך היה גם ראש "קיסריה", אשר הוחדר למדינה ערבית. במילים אחרות, אנשי המבצעים של "קיסריה" הם "מפעילים" של אותם "לוחמים" שמוחדרים עמוק למדינות ולארגוני אוייב.
בעקבות לקחי מינכן ולליהאמר הוחלט שיש צורך בתוך "קיסריה" ביחידה קטנה וייעודית למבצעים מיוחדים כמו חיסולים, מבצעי מעקב רגישים במדינות יעד וכל משימת מודיעין עדינה ומסוכנת אחרת. יחידת "כידון" מונה היום כמה עשרות לוחמים ולוחמות. המשרדים שלה לא במוסד והם ממודרים לחלוטין גם מ"קיסריה". כל לוחם ולוחמת יש להם כמה שמות וכינויים, וכך הם מוצגים גם בפני חבריהם ב"קיסריה", אם הם באים עמם במגע לצורך מבצעי.
הם עוברים שורה של אימונים מפרכים - ירי, חבלה, מעקב, שימוש באופנועים, ירי מאופנועים, יכולת לשנן פרטים ול'צלם' בזיכרון פוטוגני אובייקטים, זיהוי מעקב ואבחון, שימוש בטכניקות קשר שונות ועוד.

yossi-melman-in-shades.jpegרבים מהם באים מהיחידות המיוחדות של צה"ל, אך לא רק משם. חשובה במיוחד היא יכולתם ליצור לעצמם זהויות אמינות. הם נעזרים בפסיכולוגים כדי לסייע בייעוץ למי שעלולים להיכנס למצב נפשי טראומטי או אחר בשל הסכנה הגדולה שלה הם נחשפים.  הם פועלים בצוותים קטנים שנקראים "חוליה".
נעזרנו לצורך הכתיבה על כידון ברומן שכתב מישקה בן דוד, "דואט בביירות", שבה הוא מתאר  את פעולות היחידה בלי לנקוב שמה. מישקה היה קצין המודיעין (קמ"ן) של "קיסריה"  ומכיר היטב את שיטות הפעולה.
סיפור על יחידת "כידון" שלא ידוע, הוא חיסולו בבריסל של ד"ר ג'רלד בול ,מדען קנדי אובססבי, הוגה רעיון 'תותח העל', שהציע אותו לקנדה, ארצות הברית, אוסטריה, דרום אפריקה ואפילו ל'תעשיה הצבאית' בישראל. בסוף פנה לסדאם חוסיין, שמימן את הפרויקט. אנשי "כידון" הגיעו לבריסל, שכרו דירה בבניין שבו התגורר (הדירה היתה על שם חברתו הבלגית). הם הציגו עצמם כמרוקאים. בול הוזהר בטלפון על ידי אלמונים לחדול מהעבודה בפרוקיט של סדאם, אך כשלא שעה לאזהרות הגיעו אנשי 'החוליה', המתינו לו בחדר המדרגות והרגו אותו.

הספר גם עוסק בתקופת כהונתו של מאיר דגן כראש המוסד. מדוע הוא מתנגד להתקפה באיראן? האם הוא יודע משהו שאינו ידוע לכל, או שהשיקול הפוליטי חדר לשיקול המקצועי?

מלמן: אני כבר מתקשה להבין את דגן. אך צריך לומר ביושר שהוא לא מתנגד לתקיפה בעקרון. הוא סבור, ואני שמעתי זאת מפיו כמה פעמים, שישראל צריכה לפעול נגד מתקני הגרעין באיראן "רק כשהחרב מונחת על הצוואר". הוא סבור, כי הזמן טרם הגיע לכך. דגן מאמין גדול שפעולות חשאיות: חיסולים  של מדענים וגנרלים שהמוסד ביצע באיראן, חבלה בציוד, החדרת תולעים יחד עם NSA האמריקני למחשבים, ובעיקר עיצומים תקיפים, יניעו את הנהגת איראן שלא להרכיב נשק גרעיני.
אך אם בכל זאת הם ימשיכו לחתור לנשק גרעיני, כמוצא באמת אחרון הוא יתמוך בתקיפה. דגן וכל ההנהגה הישראלית מעדיפים שאת המלאכה תעשה ארה"ב כי יש לה אמצעים הרבה יותר גדולים (מספר מטוסים, כמות פצצות, פצצות חודרות בונקרים, טילים וכו'). ובכל זאת, לדעתי דגן מדבר יותר מדי ולכן הוא לכאורה פוגע בה רתעה הישראלית שמנסה ליצור אמינות שלישראל יש כוונה רצינית לתקוף באיראן.
 
האם מהיכרות של עשרות שנים עם המוסד, הוא באמת ארגון ביון כה משובח כפי שמקובל לחשוב עליו. האם תוכל להשוות בינו לבין ה-6 בבריטניה, הסי.אי.איי בארצות הברית, הביון הרוסי. איפה המוסד עומד באמת, לדעתך, בין ארגוני הביון האחרים בעולם?
מלמן: בלי ספק הוא מהטובים בעולם. לא שלא היו לו כישלונות. יתרונותיו הם, שהוא יכול לגייס את הטובים באנשים (בגלל ההילה, העניין המקצועי, האתגר, תחושת השליחות ותנאי השירות). הוא אחד הארגונים המסודרים ביותר בישראל ובולט ומתנשא מעל לכל שאר הארגונים של הבירוקרטיה והבלגן הישראלים. בגלל גודלו הקטן יחסית הוא חייב להיות ממוקד-מטרה ונועז. בארגון מעודדים לחשוב מחוץ לקופסא ומוטו המוסד לא צריך היה להיות מספר משלי אלא "הכל אפשרי".
הוא בוודאי  עולה על הסי.אי.איי. ביכולות היומינט שלו - גיוס והפעלת סוכנים. ויחד עם האם.אי.6 הבריטי והאס.וו.אר הרוסי הוא הטוב בעולם בתחום זה. אסור לשכוח שרוב עבודת המוסד ממוקדת באיתור, גיוס והפעלת סוכנים והמבצעים המיוחדים (קרי, חבלה וחיסולים) הם השאר, המיעוט. וזאת בניגוד לדימוי שנוצר לו.
אגב, הדימוי הזה משרת היטב את המוסד. יריבים פוחדים מפניו וידידים מעריכים ומפרגנים לו ולא פעם גם מכסים על כישלונותיו, כי מבינים שזה נעשה למען מטרה חשובה; ראה חיסול מבחוח באבו-דאבי, שאגב אני חושב שלא היה בכלל כישלון מבצעי, גם אם לא הצלחה מסחררת. הבריטים והאוסטרלים מחו וגירשו את נציגי המוסד מבירותיהם. אך זה היה 'כאילו'. זמן קצר לאחר מכן הוחזר נציג המוסד לבריטניה ודגן בסוף 2010 ליווה את מחליפו תמיר פרדו לסיור היכרות עם ראשי השירותים הבריטיים. ואילו לגבי אוסטרליה, המוסד מראש, עוד לפני פרשת מבחוח, החליט לבטל את נציגות המוסד שם בשל בעיות תקציב והסכים שהעניין יוצג כסילוק.
אתן לך שתי דוגמאות שאחת לא קשורה למוסד. בשנות השישים הפעיל הלק"ם שני סוכנים מרכזיים להשגת ציוד חומרים וטכנולוגיות בעיקר לפרויקט הגרעין הישראלי. האחד מוכר לך, ארנון מילצ'ן. השני היה אליהו סחרוב, סגן אלוף במלחמת השחרור, איש 'ההגנה' והרכש, שהיה לתעשיין של תעשיית עץ לבוד. המפעל שמש כיסוי ללק"ם להיעזר בסחרוב ליבוא חומרים שונים. סחרוב בזכות קשריו בגרמניה הפעיל רשת של אנשי קשר (שמהם ייבא ציוד למפעל).
הישגם הגדול היה השגת 200 טון של אורניום ב-1968, אורניום קונגלוזי שאוחסן בבלגיה. הם קנו אותו כלומר מחברה בלגית, השיגו תעודת משתמש סופי מתעשיין איטלקי ששיתף פעולה ובעצם היה מעין 'חברת קש', שאמרה שהמטען מיועד לו. הוא הועמס על ספינה שסחרוב, הלק"ם והמוסד רכשו. בלב ים העמיסו את האורניום שהיה בחביות על ספינה של ישראל והעבירו אותו לנמל אשדוד ומשם לדימונה.
ספור נוסף הוא, שהמוסד הכין לפני שש-שבע שנים תיק על מעלליו של מוחמד אל בראדעי, אז מנכ"ל IAEA - הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שנחשב אוהד של העניין האיראני. המוסד העביר את התיק למודיעין המצרי (בראדעי הוא אזרח מצרי וחתן פרס נובל לשלום) בתקווה שאלה יפעלו נגדו ולפחות יזהירו אותו.
אך כלום לא קרה, ואז הגו רעיון לחדור לחשבונות הבנק שלו, להפקיד כסף ואחר כך מחלקת הל"פ של המוסד היתה אמורה להפיץ מידע לעיתונאים בעולם שברדעי מקבל שוחד מהאיראנים. בסוף ירדו מהעניין.

Picture 6 13-51-39.pngיצאו בארץ מספר ספרים בשנים האחרונות על תולדות המוסד. מה מיוחד בספר שלכם?
מלמן: הספר שלנו מנסה לומר שהמודיעין הישראלי אינו רק מוסד כפי שבעולם חושבים. הוא מספר את סיפורה של קהילת המודיעין של ישראל מהיווסדה ועד היום על כל זרועותיה: אמ"ן, שב"כ, נתיב (לשכת הקשר), לק"ם, מלמ"ב ויחידת המ"מ (מבצעים מיוחדים בצה"ל).
למעשה לא המוסד אלא אמ"ן - ובמיוחד יחידת האיסוף המרכזית 8200 - היא החשובה ביותר לביטחון הלאומי של ישראל עוד יותר מהמוסד. כל הגופים האלה עובדים בתיאום ובשיתוף פעולה במשימות של איסוף מודיעין, ניתוח ומעת לעת גם מבצעים מיוחדים ופעולות אלימות כמו התנקשויות.
הספר מדגיש, כי עם כל "הסקסיות" שבמבצעי החיסול - למעשה מספרם מאז קום המדינה לא עלה על כמה עשרות, אולי 50. ובניגוד לרושם שנוצר, המוסד בפרט והמודיעין בכלל  אינם "רצח בע"מ" נוסח המאפיה ועיקר משימתם היא בתחום איסוף המידע. הספר גם מדגיש את מרכזיותן של "ביצור" - יחידה במוסד שאחראית על סיוע בהגנה על קהילות יהודיות ובהעלאת יהודים ממדינות ערביות ומוסלמיות; ושל "נתיב" (שהפעלה ברית המועצות ובגוש המזרחי לשעבר) בתפיסת המודיעין והביטחון הלאומי של ישראל.
בספר יש ציטוטים מפי ראשי מוסד, שסיפרו כי מבצעים חשאיים אלה (כמו העלאת היהודים האתיופים מסודאן, מסוריה, מעיראק ומאיראן) העניקו להם את רגעי האושר וההתרגשות הגדולים ביותר.

מהיכרויותך וניסיונך, איך המוסד מגיב לעובדה שנכתבים עליו ספרים, בידיוניים ודוקומנטריים. הם אוהבים את זה, שונאים את זה, מדברים על זה, דנים בזה. מה ידוע לך?
מלמן: יחסם אמביוולנטי. הם לא אוהבים שכותבים עליהם, בוודאי אם נחשפים פרטים מביכים שפוגעים בדימוי שלהם או שמסכנים מבצעים. אך מצד שני, הספרים ששרים להם שירי תהילה על יכולתם המופלאה מעצימים את הדימוי שלהם כארגון כל יכול. אנשי מוסד לשעבר שמחברים ספרים חייבים לקבל אישור של הקבט"ר (קצין הביטחון הראשי). וכמובן שספרים אלה הם יותר ומצונזרים. מעט מאוד ספרים של אנשי מוסד הצליחו.

 

הספר יוצר לאור בדפוס ובאי-בוק ובחנויות הספרים בישראל ביום חמישי השבוע

פרטים נוספים על הספר ולרכישתו: www.israelspy.com

הוסף תגובה חדשה