התקשרו איתנו | הצטרפו לרשימת התפוצה  |   | 

העולם היהודי

אשרי האיש: מארצות הברית לירושלים בעקבות התורה
מאת: אור לאור שטרן; צילם: ישי זולברג | פורסם: 02.02.2015 15:19
מה גרם ליאיר פרדון, איש עסקים ישראלי-אמריקאי מצליח וחילוני המגלגל מאות-אלפי דולרים בשנה לנטוש את המירוץ אחר הכסף ולהפוך לבחור ישיבה בירושלים?

יאיר פרדון

יאיר פרדון (29) (בתצלום למעלה) ממושב שזור שבצפון ישראל, חלם מגיל צעיר להפוך לאיש עסקים מצליח ועשיר.

"רציתי להיות מיליונר", הוא מודה. "זו הייתה הפנטזיה שלי. להיות ביזנס מן שעושה את זה בגדול".

רק שבניגוד לרוב החולמים, פרדון אכן לקח ברצינות את שאיפותיו ולא בזבז זמן מיותר. מיד לאחר השירות הצבאי הוא עלה על מטוס לניו יורק כשבכיסו כמה מאות דולרים בלבד. הישראלי הנמרץ החל לעבוד במכירות ותוך זמן קצר התברר כאשף בתחום. יאיר היה עובד מבוקר ועד לילה והקהל האמריקאי פשוט לא הפסיק לקנות ממנו. הבוס שלו, שזיהה את הפוטנציאל הטמון בעילוי הצעיר, הציע לו להיכנס כשותף בעסק ומשם הדרך להצלחה הייתה מהירה.

פרדון הביא עימו אנרגיה חדשה והעסק המקומי הלך וגדל בקצב מסחרר. הוא ושותפו הקימו עוד סניף ועוד סניף והכשירו עשרות עובדים. וכך, בגיל 24 בלבד, בזמן ששאר חבריו בילו בארץ על מדשאות הקמפוס, יאיר כבר היה הבעלים של חברה מצליחה המגלגלת מאות אלפי דולרים בניו יורק, אילינוי וקולורדו.

נשמע שהגשמת את החלום האמריקאי.

"כן. אפשר לומר. בהתחלה זה היה מדהים. הייתי מתעסק בענייני עבודה מ-6 בבוקר ועד 3 בלילה ונהניתי מכל רגע. היו בי כוחות שלא נגמרים. כשהעסק גדל, הייתי טס ממדינה למדינה ובוחן הקמת חנויות חדשות, השקעות ומכשיר עובדים. זה הרגיש כמו חלום שמתגשם. הכל הצליח. בתקופות הכריסטמס, שנחשבות לתקופות העמוסות, לא הייתי ישן כמה ימים ברצף. במושב חונכתי לערכים של עבודה וזה מאוד עזר לי. כבר בגיל 6 הייתי עובד בלולים של המושב ואוסף ביצים אצל סבתא, ככה שפעילות אינטנסיבית מעולם לא הפחידה אותי".

מה עם קצת הנאות ובילויים?

"הקטע שלי היה יותר סביב מסעדות יוקרה, מסעות שופינג של מותגים וגאדג'טים למיניהם. לא נתתי לעצמי להיסחף. העדפתי להשקיע את הכסף שלי בצורה חכמה ולא על דברים ראוותניים. יותר נהניתי מהאקשן והאנרגיות הגבוהות שמאפיינות את עולם העסקים. העבודה עצמה הייתה מהנה וממכרת. פשוט לא יכולתי להפסיק. הזמן עבר במהירות עצומה ולא הרגשתי איך עברו להם כמה שנים. הם נראו לי כמו כמה שבועות. היום אני מבין שהעבודה האינסופית הייתה הכרחית עבורי כדי להשתיק את הקולות הפנימיים שזעקו לי שמשהו לא בסדר".

 

"הכסף הפך למספרים רצים על מסך מחשב"

אתה באמת איש מכירות טוב או שיותר קל למכור לאמריקאים?

"כן וכן. היכולת למכור היא מתנה שקיבלתי מבורא העולם ואין שום ספק שקל יותר למכור לאמריקאים. אני חושב שיש משהו ביהודים שהופך אותם לאנשים שיודעים למכור. כל הישראלים שם גילו יכולות מכירה גבוהות למרות שלא למדו מעולם למכור וחלקם אפילו לא ידעו אנגלית. למעשה, בארה"ב הבנתי לראשונה שיש בנו משהו מיוחד כעם. בארץ אנחנו לא רואים את השוני, אבל שם רואים בבירור פערי ענק. יש ביהודים משהו מפותח יותר משאר העמים. אינטלגנציה כללית ורגשית שמצליחה להשפיע על הסובבים ויכולת לקרוא את מי שמולנו בבהירות".

נשמע קצת גזעני, לא?

"בהתחלה חששתי לחשוף את מחשבותי לאמריקאים, כדי שלא יחשבו שאני מתנשא. עד שהתברר לי שהם מודעים לתופעה יותר ממני ומעריצים את היהודים על היכולות שלהם. כולם יודעים שיש משהו ביהודים שאין באף עם ומדברים על זה בחופשיות. להם זה ברור, כי כל היהודים נמצאים בתפקידי מפתח במדינה. רק אנחנו משום מה לא רואים שאנחנו מיוחדים ומנסים להידמות לכל השאר. התובנות הללו גרמו לי להתחיל לתהות מי אני ומאיפה אני בא”.

איפה הייתה נקודת התפנית של חייך?

"זה קרה בגיל 26. אחרי חמש שנים של פעילות עסקית הגעתי לנקודה בה היה לי את כל מה שחלמתי. החברה תיפקדה על אוטומט. היו עובדים, ראשי צוותים ומנהלי אזורים. הגעתי לראש הפירמידה. לא נשאר לי כבר מה לעשות חוץ מלשבת ולקבל כסף".

דווקא נשמע כמו החלום של רוב האנשים.

"ההיפך. הפכתי להיות אפאטי. ישבתי בבית ובהיתי. הכסף הפך למספרים רצים על מסך המחשב, אבל ללא שום משמעות או חשיבות. הריקנות שהדחקתי במשך כל אותן שנות עבודה החלה לצוף. מגיל צעיר הסביבה לימדה אותי שהצלחה כלכלית היא פסגת השאיפות וההערצה. אז איך יתכן שהגעתי לפסגה ואני חש ריקנות עצומה? אני לא מאחל לאף אחד להגיע למקום הזה בו בן אדם מבין שכל מה שהוא עמל עבורו וחלם עליו מתברר כחסר תכלית".

 

"ההצלחה הפכה לאויב הכי גדול שלי"

מה הבנת, יאיר, באותה תקופה?

"הבנתי שאני עבד. שאני חי כדי לספק את הצרכים שלי. לא הייתה לי מנוחה אמיתית. יש מעגל של סיפוק שצריך לעמוד בו. וזה לא משנה אם בן אדם חי על אלף ש"ח בחודש או מאה אלף דולר בחודש. זה לא פונקציה של כסף. כל מי שתלוי בחומריות מוצא את עצמו במעגל הזה. כולנו במירוץ מסביב לשעון כדי למלא את כל הרצונות של הגוף. כשאנחנו עסוקים, אנחנו לא חושבים על מהות החיים; רק רצים. אבל באותו יום בהיר כהגעתי לנקודה בה היה לי כל מה שאני יכול לבקש מעולם החומר, הבנתי שאין לי כלום. שאלתי את עצמי: השגת את כל מה שרצית – מה עכשיו? להקים עוד עסק? להרוויח עוד כסף? נו ומה הלאה? זה המטרה בחיים שלי?"

ומה עשית?

"כלום. חשבתי שמשהו אצלי לא בסדר. לא הבנתי למה אני לא יכול להיות כמו כולם וליהנות מהחיים הטובים. אז ברחתי חזרה לעבודה. חשבתי שאם אעלה את רמת האינטנסיביות אצליח לחזור לעצמי. המשכתי להשקיע בעסקים ולשאוב את עצמי לעבודה, למסעדות ולבילויים. המשכתי לזייף ולשקר לעצמי. אבל הפעם זה היה שונה. כל הניסיונות להטביע את עצמי בשפע חומרי רק הגבירו את הריקנות. בנוסף, התחלתי לשים לב לדרך בה אנשים התייחסו אלי. כשאנשים רואים שיש לך כסף הם מכבדים, מעריצים ומתחנפים. ככל שהבחנתי כיצד יותר ויותר אנשים רצו בקירבתי – זה שבר אותי. ידעתי בתוכי שזה הכל שקר. גם קלטתי שנשים הסתכלו עלי שונה והיו הרבה יותר נחמדות. זה הכניס אותי לפארנויה ולא יכולתי לפתח שום מערכת יחסים. ההצלחה הפכה להיות האויב הכי גדול שלי".

האם הכסף שינה אותך?

"אין ספק שהאמריקניזציה גרמו לי לאבד את מי שהייתי, את התמימות שלי. הכל היה סביב מספרים, כסף, משימות ומטרות. איבדתי את החיבור לעצמי. זה בדיוק המקום שאליו מובילה אותך התרבות המערבית: תחיה על החיצוניות. תשיג נכסים, עושר וכוח. תתלבש יפה ותנהג ברכב מכובד. למי אעכפת שבפנים אתה מת?... לך תראה מופע או תלך למועדון וזה כבר ישכיח לך הכל”.

איך הגעת דווקא ליהדות?

"כשראיתי שמצבי לא משתפר, הגעתי למסקנה שכנראה אמריקה היא האשמה. החלטתי להעביר את כל העסקים שלי לארץ ותוך כמה חודשים כבר גרתי בת"א, מוקף בחברי הילדות ובמשפחה שלי. התחושות הקשות נעלמו והיה נראה שאני על הדרך הנכונה. אבל תוך זמן קצר התבדיתי. הריקנות חזרה - ובגדול. הבנתי שאמריקה לא באמת אשמה ושהפתרון לא נמצא בשינויים חיצוניים אלא במשהו פנימי. החלטתי להיות פתוח לדברים חדשים שלא הכרתי עד כה. וככה התחלתי לשוטט ברשת עד שנתקלתי בהרצאה בנושא יהדות. תוך כדי צפיה משהו בתוכי התעורר לחיים. הייתי מרותק. וככה המשכתי, צפיתי בעוד אחת ועוד אחת. לא יכולתי להפסיק".

אלו הרצאות ראית?

"ראיתי את הכל. כל הרצאה שקיימת וכל רב שנמצא ברשת. כשהבנתי שעליתי על חכמה נשגבת, הקדשתי את התקופה הבאה לחקר עולם היהדות. ישבתי בבית במשך כמה חודשים ורק צפיתי כל היום בהרצאות של רבנים ברשת. ראיתי מאות, אולי אלפים. לא רציתי להפסיד אף פסיק. חקרתי הכל וראיתי שכל הרבנים מגובשים על אותה תכלית".

היה לך איזה קשר ליהדות לפני כן?

"גדלתי בסביבה חילונית לגמרי. הקשר היחיד למסורת היה בקידוש בערב שבת, בצום כיפור ובפסח, בו נמנענו מלאכול חמץ. הייתה תקופה שהנחתי תפילין אחרי הבר מצווה אבל הפסקתי".

 

כוחה של תפילה

איך המשיך תהליך ההתחזקות?

"תמיד האמנתי שיש בורא לעולם, אבל ההרצאות עזרו לי להבין שהוא יותר קרוב ממה שחשבתי. ההבנה הפכה לבוגרת ועניינית יותר. הבנתי שהוא רוצה שנהיה קרובים אליו, שנתפלל אליו ונבקש את בקשותינו. אז החלטתי לעשות ניסיון, מה יש לי להפסיד? באותו הזמן סבלתי מאוד מסיגריות. הייתי מכור ומעשן כל חצי שעה סיגריה. ניסיתי להיגמל הרבה פעמים וכל פעם חזרתי לסורי. לא יכולתי לסבול את הידיעה שאין לי שליטה על חיי. אז החלטתי לבקש עזרה מהקב"ה. לא ידעתי איך לנסח את הבקשה שלי ופשוט יצא לי מהלב: בבקשה, בורא העולם – תגרום לי להיגעל מזה! וככה עברו כמה ימים במהלכם אני מעשן כרגיל. עד שקרה משהו שאני לא יכול להסביר. באופן טבעי ומבלי שאני עושה דבר התחלתי להיגעל מסיגריות. ניסיתי להמשיך לעשן בכוח, וכל סיגריה שהדלקתי ממש גרמה לי להרגיש רע, בחילות ותחושות נוראיות, עד שתוך זמן קצר כבר לא יכולתי לעשן אפילו אם ממש רציתי. זה היה נס של ממש. ועד היום, אם אני רק מריח סיגריה אני מרגיש רע.

"כך נחשפתי לראשונה בחיי לכוחה של תפילה. כוח של בקשה. הבנתי את המשפט המפורסם ש'הבא להיטהר מסייעים לו'. זה מאוד חיזק אותי ומאז התחלתי לבקש בתפילות שלי על כל דבר קטן. לשלב את הקב"ה בכל דבר. המשכתי להתפלל וראיתי בעיניים שלי את מה שמכונה 'השגחה פרטית'. זה פשוט עובד”.

ואיך משם הגעת לישיבה?

"הפכתי ליהודי שומר מצוות. האסימון נפל אצלי ביום שבו הבנתי שאני רוצה להקים משפחה. רציתי להתחתן, אבל היה לי ברור שעם 'ארגז הכלים' שקיבלתי מהעולם החילוני אין לי סיכוי להחזיק מעמד בקשר זוגי. לא רציתי להתחתן ולהתגרש כמו אינספור אנשים שהכרתי. קול פנימי אמר לי שכדי לקבל את מלוא העוצמה של התורה ולתקן את המידות שלי לקראת חיי משפחה – אני חייב ללכת לישיבה".

הרב יוסף צבי בן פורתזו לא החלטה קיצונית מדי?

"ההבנה הזאת שיש בורא לעולם הדהימה אותי. בשביל מישהו חילוני שחי בריקנות רוב ימיו זה לא פחות מלזכות בלוטו. הבנתי שלא רק שיש בורא, אלא הוא נתן לנו דרך ותורה ללכת לפיה כדי שיהיה לנו הכי טוב . היה לי ברור שאם זה אכן ככה – אני חייב לבדוק את זה לעומק. התייעצתי עם רב לגבי מקום שבו אני אוכל להיחשף לעולם התורה באופן רציני. הוא המליץ לי על מספר ישיבות למתקרבים ליהדות. אחת מהם ממש צילצלה לי – "אשרי האיש" של הרב יוסף צבי בן פורת בירושלים (בתצלום מימין) שמופיע בערוץ "הידברות”. צפיתי בהרצאות שלו ונדהמתי. שמעתי אלפי הרצאות בחודשים הללו. אבל משהו ברב בן פורת שבה אותי. הרגשתי שזה בן אדם שאני רוצה לקחת ממנו וללמוד ממנו. יום למחרת ארזתי תיק ויצאתי לירושלים. מאז אני בישיבה".

יאיר פרדון בישיבה

"תורה אפשר ללמוד באוניברסיטה"

ומה קרה לעסקים שלך?

"כשהתחלתי ללמוד בישיבה הבנתי שהעסק מעכב אותי. ידעתי שאני צריך להשתנות והעסק סימל עבורי את יאיר הישן. ההתלבטות הייתה קשה מאוד. מצד אחד לבחור בדרך התורה ולשלם מחיר. מצד שני אני יכול להישאר עם חצי רגל בעולם הישן כדי לשמור לעצמי אופציות וגיבוי כלכלי אבל לא להיות מרוכז כולי בישיבה".

ומה החלטת?

"החלטתי לקחת הפסקה מהפעילות העסקית. אמרתי לשותף שלי שאני יוצא מהחברה. זה היה לו קשה מאוד, כי היינו צוות. הוא ניסה לשכנע אותי, אבל הייתי נחרץ. היה לי חבל על כל יום ועל כל חודש שאני מפסיד בו הזדמנות להיות בישיבה וללמוד תורה".

לא פחדת מההשלכות הכלכליות?

"זה היה שיקול לא פשוט, כמובן. נקרעתי. אבל הבנתי שאם אני רוצה את האמת עד הסוף, אני צריך לשלם את המחיר, גבוה ככל שהוא יהיה. אי אפשר לרקוד על שתי חתונות. או שאתה הולך ישר או שאתה עקום. ובעולם הקודם שלי – הייתי עקום. אני מאמין שכמו שהקב"ה נתן לי הצלחה בעבר כך הוא ידאג לי בעתיד".

איך החיים בישיבה?

"זה מרגיש כמו הבית שלי. הגעתי למקום שכולם כמוני. כולם אנשים בוגרים שעשו תפנית בחייהם. אנשים שמחפשים את האמת ורוצים לתקן את עצמם. הרב תמיד אומר לנו: ללמוד תורה אפשר היום גם באוניברסיטה. בישיבה לומדים להיות בנאדם. ובאמת עברתי שינוי דרמטי בכל המידות והתכונות שלי. מאז שהתחלתי ללמוד תורה ראיתי שיש לי יותר שליטה על מי שאני. הבנתי שתכלית התורה היא להביא אותך להיות אדם שלם ומתוקן”.

איך נראה סדר היום שלך, יאיר?

"אחרי תפילת שחרית אני לומד הלכות שבת ולאחר מכן יש שיחת מוסר מפי הרב בן פורת בנושא עבודה על המידות. השיא של היום הוא לימוד הגמרא הקדושה יחד עם חברותא. זו אם כל החכמות. לימוד הגמרא משלב בתוכו תיקון המידות, לימוד מוסר ואת חכמת התורה. זה פשוט דבר קסום ובעל רבדים אינסופים. אני לא מבין איך חייתי עד היום בלי לימוד תורה”.

מה החלק שאתה הכי אוהב ביום שלך?

"החלק שאני מצליח לשקוע בלימוד. להתנתק מהכל ופשוט להתחבר לאור של התורה. זה עונג שאין דומה לו".

יש לך טיפ למי שרוצה 'להתקרב' לבורא עולם?

"דבר ראשון – להתפלל. פשוט צריך לנסות ולהיווכח שהקב"ה נמצא איתנו ומקשיב לנו. אפשר לדבר על כל דבר שעולה על רוחנו ולבקש את הבקשות שלנו. בנוסף, כדאי לכל אחד להתבונן בכל הטוב שבחייו. כל אדם שיסתכל על כל הטובות שה' עושה איתו יתנהג אחרת. מי שמבין שהקב”ה מחיה אותו בכל רגע, מזין אותנו ואוהב אותו – זה בלתי נמנע שהוא פשוט ירצה לעשות עבורו בחזרה, לאהוב אותו ולחפש את קירבתו".

אין בך, יאיר, געגועים למסעדות המפוארות, לכסף הגדול?

"אני לא מוכן לוותר על השמחה שיש לי היום בלימוד התורה בעד שום הון שבעולם".

לכל הכתבות החדשות

הוסף תגובה חדשה